בישול ב - 4 מרכיבים
ספר בישול חדש על המדפים, ספר עם תפיסה מעניינת..
לא עוד מתכונים מסובכים ומורכבים שרשימת המצרכים שלהם משתרעת על פני דף שלם.. אלא מתכונים עם 4 מרכיבים בלבד...
וכך אומרת המחברת, מיכל לוי-אלחלל:
כן- אפשר להכין מנות מעניינות, טעימות ויצירתיות בעזרת ארבעה מרכיבים בלבד, אפשר בהחלט! אפשר להכין מנות פשוטות לצד מנות גורמה בלי לטרוח בקניות עם רשימה ארוכה של מצרכים. אפשר לבלות פחות זמן במטבח ויותר זמן עם המשפחה. אפשר לחבוש את כובע השף ולהתגאות במתכונים נפלאים ומהירים ללא מאמץ.
הספר הזה מתאים לכולם - · לאוהבי הבישול הרוצים לנוח קצת במטבח וליהנות מפשטות הבישול. · למתחילים החוששים מבישול מורכב ומסובך. · לכל מי שנרתע עד כה מלבחוש בסירים זאת הזדמנות להתחיל בדרך הקלה והטעימה. אני מזמינה את כולכם לבשל וליהנות איתי,
מיכל לוי- אלחלל
אז אנחנו מפרגנות, ומפרסמות בכיף.. שתהנו לכם.
נכתב על ידי: חמדה
לדיון בפורום
22.3.05
אנחנו שמחות להגיש לכם את:
משלוח המנות (הוירטואלי...) של מתכונים.נט
תוכלו למצוא בו מבחר מתכונים כמיטב המסורת מבית אמא.
וחוץ מזה - מעניין אתכם לדעת איך נהגו לחגוג את פורים בקהילות היהודיות השונות בעולם?
הנה, קיבצנו עבורכם אוסף מנהגי פורים מרחבי תבל.
קשה להאמין שמשהו מזה תופס גם היום, אבל בעבר - כך נהגו לחגוג:
גרמניהבערב פורים, נהגו להדליק לפידים קטנים המכילים בתוכם אבק שריפה. בשעה שקראו את המגילה, הדליקו את הלפידים ואבק השריפה התפוצץ בקולות רעם מחרישי אוזניים.
בכמה מקומות בגרמניה, נהוג היה להדליק בערב פורים בבית הכנסת שני נרות. אחד מהם נקרא 'המן' והשני 'זרש' אשתו. הניחו לנרות לבעור עד תום, לא כיבו אותם עד שנגמרה טיפת השעווה האחרונה, מין אקט סימלי לשריפה של צוררי היהודים. נהגו גם להכין עוגיות שמעצבים אותם בצורה של בובה אנושית, שקראו לה המן. הילדים נהגו לחתוך את ראש הבובה, ולאכול את העוגיה בתאווה רבה, גם כן סמל לחיסול מוחלט של המן.
איטליה
הילדים היו מתחלקים לשני מחנות ומנהלים ביניהם 'קרב אגוזים' סמל למלחמה שהיתה בין היהודים לאויביהם. המבוגרים היו רוכבים על סוסים ברחבי העיר, כשענפי ברוש בידיהם (סמל לתלייתו של המן על העץ?). כמו כן היו מציבים בובה בדמות המן על מקום גבוה, וחגים מסביבה במעגלים, לקול תרועת חצוצרות. (כמו שנפלה חומת יריחו בהקפות ובתקיעת שופר?)
צרפת
ילדים נהגו לקחת חלוקי אבן, לחרוט עליהם או לצייר בצבע את שמו של המן, ובשעת קריאת המגילה, בכל פעם שנאמר השם 'המן' נהגו לשפשף את האבנים זו בזו ולהכות בהן, עד ששמו נמחה מן האבן, לזכר המשפט: "ומחקתי את זכר עמלק".
סלוניקי (יוון)עוגה מעוצבת בדמות המן היתה נאפית במיוחד בערב 'שבת זכור', ומוצבת על אדן החלון עד לסעודת פורים. במהלך הסעודה, היתה העוגה נפרסת לפרוסות, וכל אחד מן המשתתפים יכול היה למלא אחר הפסוק: 'ויאכלו את המן בפה מלא'
אלג'יריה
בסעודת פורים היו מדליקים הרבה נרות, כל ילד היה מוזמן להדליק נר - ממש כמו חנוכה. אין ממש הסבר מדוע.
תוניסיהכל תלמידי בית הספר היו משתתפים במדורה גדולה בה הבעירו בובות בדמותו של המן. הילדים הקטנים יותר היו מכינים בובות קטנות של המן מעיסת נייר, והנערים הבוגרים היו מכינים בובות המן מסמרטוטים, בגדים ישנים וקש. כל אנשי השכונה היו מתאספים על יד בית הספר, מדליקים מדורה גדולה וכולם נעמדו סביבה. לפי התור, היה ניגש כל אחד קרוב למדורה ומשליך אליה את בובת המן שלו. אבל זה לא נגמר בזאת: כל אחד היה מצטייד במוט או בקרש ארוך, וחובט באש ובבובה הנשרפת. אחרי שרוב הבובות כבר כמעט נשרפו, היו מוסיפים למדורה מלח וגופרית, וכולם יחד היו קוראים קריאות רמות של 'יחי מרדכי היהודי, ארור המן הרשע, תבורך אסתר ותקולל זרש"
לוב
צעירי השכונה היו מבעירים מדורה וזורקים אליה בובות בדמות המן, אבל נהגו גם לקיים תחרות קפיצות מעל המדורה, כשהמנצח הוא מי שקפץ הכי גבוה.
בוכארהשם פורים בדרך כלל חל בעונה מושלגת, ולכן נהגו להכין בובת שלג גדולה בדמות המן, בסמוך לבית הכנסת. להמן הזה היו מעצבים צורת גוף מגוחכת, רגליים ארוכות ועבות כמו רגלי פיל, ראש גדול. במקום עיניים היו שמים שני גושי פחם גדולים, האף היה גזר ענק, ולפה השתמשו בחתיכת סלק אדום. נהגו להכין לו גם שרשרת 'זהב' מקליפות של מלונים אותה היו כורכים מסביב לבטנו, ועציץ שבור היה מונח על ראשו ככובע. אחרי סעודת פורים, כל השכונה היתה מתאספת מסביב לבובת השלג. היו מדליקים מדורה גדולה מעצים, בדים וניירות, וכולם עמדו והסתכלו איך המן נמס מהחום עד שנעלם לגמרי, כשקול שירה גדולה מלווה את התהליך עד להמסה המוחלטת שלו.
קווקאז
הנשים היו מכינות חתיכת קרש שחרכו אותה באש והפכה להיות שחורה, והיו מניחות אותה ליד השולחן במטבח. כשהיו הבעלים מגיעים מבית הכנסת אחרי קריאת המגילה, היו שואלים את האשה: "מה זה?" והיא היתה עונה: "המן" והבעל היה ממשיך ואומר: "שרפי אותו" והקרש היה נזרק אל תוך האש המבוערת של תנור החימום או הבישול.
אפגניסטן
הילדים היו מציירים ציורים ובהם דמותו של המן, על שלטים או לוחות קרטון. בזמן הקראת המגילה, היו השלטים נזרקים לרצפה וכולם היו דורכים עליהם ומשמיעים קולות רמים. על הידיים היו מלבישים מין כפפות מיוחדות עשויות עץ, וכשהיה נשמע שמו של המן - כולם היו מוחאים כפיים ונקישות העץ השמיעו רעש גדול. כמו כן שטיחי בית הכנסת היו מורמים מעל הרצפה כדי לוודא שהמן לא מתחבא מתחתיהם, ואח"כ היו כולם דורכים וקופצים על השטיחים למקרה שאם המן בכל זאת שם - הוא יירמס תחת רגליהם.
תימןכבר לפני פורים, היו כל ילדי החדר מכינים לעצמם שני מקלות קטנים המונחים אחד על השני בצורת שתי וערב, כמו צלב, ומחוברים במרכז. הם היו מכסים את 'הצלב' הזה ומכריזים "המן הרשע", כאילו המן נצלב. גם כאן נהוג היה להכין בובת סמרטוטים בדמות המן, היו מושיבים אותה על חמור והילדים היו מובילים אותה מבית לבית. בכל אחד מן הבתים נהגו לכבד את הילדים בממתקים, ואח"כ להכות את הבובה או לירוק עליה או לשפוך עליה מים מלוכלכים.
במקומות מסויימים בתימן נהגו להכין בובת- דחליל מעץ, להניח אותה בעגלת עץ קשורה לסוס, אבל דאגו שיהיה זה סוס צולע, כדי להגביר את הגרוטסקיות של האירוע. שני חרוזים היו ננעצים בפני הבובה בתור עיניים, הודבק לה שפם שחור, והיא הולבשה בבגדים צבעוניים וקושטה בקישוטים מגוחכים. הילדים היו צועדים אחרי העגלה וקוראים בקול רם: "ככה ייעשה להמן הרשע".
אח"כ היו תולים את בובת המן על עץ גבוה בחצר בית הכנסת, ושם כולם היו משפילים את הבובה, יורקים עליה ומכים במקלות, יורים חיצים וזורקים אבנים עד שהבובה היתה מתפרקת לרסיסים. אז היו אוספים את השברים לערימה אחת. מוסיפים לה את כל ה'צלבים' שהכינו, שופכים נפט ומעלים הכל באש.
הזכות לקריאת המגילה היתה ניתנת למי שקנה באותה שנה בכספו שמן ושעוה כדי להאיר את בית הכנסת. בדרך כלל היו נותנים את הכבוד הזה לחתן חדש.
פרסבכל שנה, היה אחד מעשירי הקהילה מארח בביתו משתה פורים גדול לכל היהודים. בחצר היה מוצב עמוד גבוה, ועליו היתה נתלית בובה גדולה ומגוחכת המסמלת את המן. בסוף הארוחה היו מבעירים את הבובה וכולם היו קוראים ושרים: "ככה יימחה זכר עמלק. ובסוף, כשמהבובה נשאר רק עפר ואפר, היו הילדים הקטנים קופצים על שאריות המדורה ומפזרים את האפר לרוח.
מצרים
כל בני הקהילה, גדול כקטן, היו מתחפשים ויוצאים לרחובות, חלקם רכובים על חמורים מחופשים גם כן: או שצבעו את גופם בצבעים שונים או שהלבישו עליהם חלקי לבוש מצחיקים. המטרה היתה שכל הרואה אותם יצחק וילעג להם, לזכר המן הנלעג שהובל גם הוא ברחובות העיר.
בבית הכנסת ניתן נר לכל אחד מקוראי המגילה, והוא היה מחזיק אותו בידו עד סיום הקריאה במגילה, זכר להמן ההולך וכלה באש, כמו הנר.
ליטא
אחרי סעודת פורים, כל הקהילה היתה נאספת בביתו של ראש הישיבה, כדי לצפות בתלמידי הישיבה המעלים מחזה. בפורים היה מסתיים סמסטר החורף של התלמידים, והשמחה באותו יום היתה רבה. אחד התלמידים היה נבחר לשמש ראש הישיבה. הוא הולבש בבגדיו של ראש הישיבה, מעיל משי ארוך עם כובע פרווה גדול (שטריימל), והוא היה זה שנתן את השיעור של אותו יום, כשראש הישיבה האמיתי יושב באותה עת בין התלמידים. הרבי הפורימי היה נותן את השיעור בצורה מבדחת, עם פילפולים משעשעים, אבל במקום לדון בעניינים המחכימים של התלמוד, הוא דן דווקא בהלכות היום יום של תלמידי הישיבה וסיפר מעוללותיהם בצורה מבודחת. באותו יום מותר היה לצחוק על כולם, כי בפורים מצווה לשמוח ולצחוק.
מינסק (רוסיה)לכבוד קריאת המגילה, היו מכינים רעשנים מסוגים שונים, כולל כל מיני פטנטים של רעש שאחד היה מתחרה בשני כדי להמציא. למשל, פטיש קשור עם חוט, שעם שמיעת השם המן החוט משתחרר והפטיש מכה ברעש רב על לוח פח.
או למשל אבן גדולה הקשורה לחוט ומשוחררת על הפח בדיוק ברגע הזכרת השם המן. היו גם כמה רעשנים בגודל של שולחן, שכשהיו מפעילים אותם, כולם חשבו שזו רעידת אדמה.. נפח אחד הכין פעם רעשן מיוחד בצורה של תיבת ענק עם חדרים חדרים, וכדורי מתכת מרעישים התרוצצו בין ה'חדרים' השונים והקימו רעש רב.
אחרים, נהגו לגלות יצירתיות דווקא במגוון הקולות שהפיקו מפיהם: בזמן הזכרת שמו של המן היו נוהמים כמו דוב, שואגים כמו אריה, נובחים כמו כלב או פועים כמו עז..
פוליןבעל הבית הגביר של העיירה היה מקבל בביתו אורחים בחיוך ובהכנסת אורחים. הרבה אנשים היו באים כדי לאסוף מנחות קטנות, ואף אחד לא היה יוצא בידיים ריקות. אשתו של הגביר היתה טורחת עם נערותיה במטבח, מגישה תקרובת לכל הבאים, וגם מכינה משלוחי מנות לכל מי שחפצה ביקרו. תלמידי הישיבה היו משמשים כשליחים להובלת משלוחי המנות. בקערת משלוח המנות, שהיתה מכוסה במפית יפה, נהגו להניח מיני מתיקה ומאפה שונים, וגם בובות בדמויות שונות שעליהן נכתב בעזרת גרגרי סוכר "ושתי" "זרש" "אסתר". ילדי הקהילה היו עוסקים בסחר-מכר זה עם זה: מחליפים או 'קונים' אחד מהשני מיני תרגימא: עבור תפוח אדום אפשר היה לקבל עוגיית מלכת אסתר, עבור שזיף מתוק - את ושתי וכו', כל המסחר נעשה ברוח טובה כי בפורים חייבים לצחוק ולשמוח..
אז שיהיה לכולנו פורים שמח!!
חמדה&איה.
לדיון בפורום
13.3.05
טעימות יפניות
ספר חדש על המדפים:
טעימות מתרבות יפן - שולה דשא
הנה דבר 'המפרסם':
ספר זה הנו מסע קסום, הצצה מסקרנת ונגיעה בחוויה הייחודית והמרתקת של תרבות יפן דרך האוכל. יפן, ארץ השמש העולה, היא שילוב של ניגודים: טכנולוגיה מודרנית וחדשנית מצד אחד ושמירה קפדנית על ערכי מסורת העבר מצד שני, קשיחות ועוצמה מול עדינות וחמלה רבה, אדיבות ונימוס לעומת התנשאות ועוד כהנה וכהנה. ניגודים אלה הופכים את תרבותה של יפן לאחת המסקרנות ביותר בעולם. היא מושתתת בעיקר על ההרמוניה, על הפשטות ועל המינימליזם, האוצרים בתוכם פילוסופיה עמוקה אשר שזורה בכל תחומי החיים ובכל אורחות החשיבה המתבטאת בכל עשייה, ביצירה ובחיי היום-יום. כשחושבים על אוכל יפני, המחשבה הראשונה שעולה היא סושי אך לא רק. לאמתו של דבר האוכל היפני מגוון, עשיר, בריא ודל קלוריות ומומלץ להכינו בכל בית. סומו, גיישה, פריחת עץ הדובדבן, טקס תה, קדרות, עגור רומנטי, דת ואוכל, המטבח היפני - מושגים מוכרים, אך מה אנו יודעים עליהם? את כל אלו ועוד תוכלו ללמוד, להכיר ואפילו לטעום בבישול המתכונים הנפלאים והקלים להכנה הנמצאים בספר זה.
שולה דשא התגוררה ביפן יחד עם משפחתה כ-4 שנים. השתלמה בתרבות יפן והתמחתה בזמן שהותה שם ברזי הבישול היפני ובאיקבנה (סידור פרחים)
נכתב על ידי: חמדה
לדיון בפורום
6.3.05
תנו לילדים כלים לחיים
עיצוב טל מוסרי
לבשל בכף עץ הזו לא תוכלו....
אבל הכפות האלו הן יד מושטת וסימן לאכפתיות ולדאגה עבור ילדים רבים, הנמצאים בסיכון.
את הכפות יצרו מיטב הכוכבים, הספורטאים, האומנים ואנשי ציבור
והן מוצעות כעת במכירה פומבית ביוזמת מוזאון הילדים חולון, טלעד וויצו.
כל הכספים שיאספו יועברו לילדים בסיכון המקבלים טיפול וסיוע בויצו.
עיצוב: מנשה קדישמן
בין אמנים שעיצבו: מנשה קדישמן (למעלה) עדי אשכנזי (למטה)
עיצוב: עדי אשכנזי
אז אם בא לכם לקנות כף ובדרך גם לעזור לילדים.....
תנו קפיצה לגלרית הכפות המוצעות שם במכירה פומבית.
נכתב על ידי: איה
לדיון בפורום
חודש פברואר עבר לארכיון