25.3.08
ימות המשיח...
מה לא עשינו, מה לא ניסינו - כדי לרזות?
הפרדנו חלבונים ופחמימות, אכלנו מרק כרוב, עשינו מרזי מורית ושומרי משקל, אפילו את קקטוס ההודיה אנחנו לועסים, וזו רק רשימה חלקית בדרך למטרה הנכספת של ההרזיה.
והנה, באה לנו בשורה חדשה בתחום הדיאטה.
תסתכלו על תמונת האוכל למעלה, ועם יד על הלב תגידו - בא לכם לאכול את זה?
מומחים חקרו ומצאו שהצבע הכחול הוא צבע הורס תיאבון.
יתכן שזה מזכיר לנו אוכל עם עובש, או משהו שמתחיל להרקיב ומקבל גוון כחלחל. ממציאי המשקפיים האלה, עם העדשות הכחולות, מבטיחים שמי שיביט דרכם בצלחת אוכל - יאבד את תיאבונו על המקום, ואת תחושת הרעב תתפוס מיד תחושת סלידה מהאוכל.
מי מוכן להיות שפן נסיונות של השיטה החדשה?
אני כמובן די סקפטית בעניין הזה, אבל חייבת וידוי קטן.
את כל משלוחי המנות שהכנתי בפורים האחרון ארזתי בנייר צלופן שקוף. קניתי אמנם כמה גיליונות בכמה צבעים, אבל ראיתי שהשקוף הכי יפה. ולמשלוח האחרון שהייתי צריכה לארוז - לא הספיק לי הצלופן השקוף. בלית ברירה ארזתי את הצלחת המלאה עוגיות ביריעת צלופן... כחולה...
האמת? זה נראה מזעזע.
אחרי שקשרתי וארזתי והכל היה מוכן - לא יכולתי לתת את זה כך. קרעתי את העטיפה ואילתרתי משהו אחר בתוך קופסה יפה, וזה מבלי ששמעתי או קראתי משהו על חידוש המשקפיים הכחולים האלה...
באמת סלדתי ממראה העוגיות תחת הצלופן הכחול.
אולי באמת יש בזה משהו??
אז אני מציעה, לפני כל ארוחה שימו קודם את המשקפיים הורודים שלכם, כדי לקבל 'זריקת אופטימיות', ואחר כך החליפו אותם בכחולים, ובלי נדר ניפגש כולנו בתוכנית הבאה של הדוגמניות...
נכתב על ידי חמדה גלעד
לדיון בפורום
18.3.08
פורים שמח!!
אנחנו שמחות להגיש לכם את:
משלוח המנות (הוירטואלי...) של מתכונים.נט
תוכלו למצוא בו מבחר ענק של מתכונים כמיטב המסורת מבית אמא.
חג שמח!!
לדיון בפורום
12.3.08
פורום מתכונים.נט מחבק את תושבי שדרות
נהוג בדרך כלל לומר שתרומה, ראוי לה שתינתן בסתר. לא צריך להכריז עליה בראש חוצות ולהתהלל בה, כי אז יש חשד שהיא ניתנה מטעמים של ראווה ופרסום, ולאו דווקא מתוך רצון אמיתי וכן לתת.
בהיותי משוכנעת במלוא מאת האחוזים שכל מי שנטל חלק בפרוייקט שלנו, באמת עשה את זה מכל הלב ושלא על מנת לנכס לעצמו קרדיט כלשהו (כולל אני, בחיי!) אני מוצאת לנכון בכל זאת להעלות כאן את הדיווח הזה, כדי שיהיה רקורד למעשה המבורך שעשינו. ומי יודע, אולי זה דווקא יעורר חשק ומוטיבציה אצל מי שיקרא, ויניע אותם לעשות משהו גם הם.
הכל התחיל לפני מספר שבועות, כששדרות היתה נתונה למתקפה נוראה של קסאמים. אני הרגשתי שאם אני אמשיך לשבת בבית מול המרקע ולצקצק בלשון אוי אוי אוי, מסכנים כמה הם סובלים, זה יהיה פשוט מחדל אישי מצדי. הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו, לעזור באיזושהי דרך, ורתמתי לעזרתי את הפורום הנהדר שלנו.
שני ערוצי תרומה עמדו בפנינו, ואני שמחה לציין שרבים בחרו בשניהם, גם וגם. האופציה הראשונה היתה להכין משלוח מנות מפנק לתושבי שדרות, והאופציה השניה - תודה לאיה ו. שהביאה אותה לידיעתי - היתה לתרום לסינמטק של שדרות סכום של 150 ש"ח שיקנה מנוי שנתי לילדי בתי הספר בשדרות.
לאחר תיאומים רבים (לא יודעת איך תיבת האימייל שלי לא קרסה...) יצאתי ביום שני למסע איסוף המשלוחים מרחבי גוש דן. תודה ענקית שלוחה ממני לכל מי שעזר וריכז אצלו משלוחים. דילגתי בין כמה נקודות בתל אביב, משם המשך לפתח תקוה, בני ברק, ראש העין והוד השרון. החבילות החלו להיערם ומילאו את תא המטען והמושבים האחוריים.
המחשבה האחרונה לפני שנרדמתי באפיסת כוחות באותו ערב היתה: שרק לא יחליטו לגנוב לי את האוטו הלילה! הוא עמוס בכל כך הרבה כל-טוב...
למחרת בבוקר יצאנו לדרך.
אני אמנם גיבורה גדולה, אבל איכשהו לנסיעה הזאת העדפתי לצאת בחברתם של שני הגברים של הבית... יעקב, חמוש במצלמה ובאטלס כבישים, ואבא שלי, שפשוט שמח שלוקחים אותו לטיול...
תחנה ראשונה - איסוף של עוד משלוח אחד אחרון שלא הספקתי לאסוף ביום הקודם. רונית חיכתה לי בנקודת מפגש שקבענו עם משלוח ע-נ-ק וכבד, עטוף נהדר ומקושט בציורי פורים עליזים! הצלחנו למצוא לו מקום באוטו העמוס, עשינו עוד גיחה קלה לסניף הדואר כדי לאסוף את אחרוני הצ'קים שנשלחו, והתחלנו להתגלגל לכיוון דרום.
רונית נתנה לי במתנה דיסק מדהים של שירים קסומים, שהתנגן לנו בדרך עד שהתחילו להופיע שלטים שמכוונים לעזה... ואז יעקב התעקש שהגיע הזמן להעביר את הרדיו לגל השקט שבו מודיעים על "צבע אדום"... רק למקרה שהלוואי שלא יקרה.
אני שמחה לציין שהיה לנו ולתושבי האיזור יום שקט. נפל קסאם אחד בלבד, מדרום לאשקלון - ואנחנו לא שמענו ולא ראינו. בדרך חזרה אמרו את זה בחדשות.
הדרך היתה נהדרת. הכל ירוק, פורח. מרבדי פרחים מכסים את שני צדי הכביש. שדות מעובדים, שמש מלטפת, איזה יום מקסים. מה פתאום בתוך כל הפסטורליה הזאת יש קסאמים וכאב ודם והרס? כל כך צורם הניגוד.
עצרנו לשתות קפה בצומת קסטינה, במתחם "ביג" שהקימו שם. ניצלתי את ההפוגה בנסיעה כדי לעשות טלפונים ותיאומים אחרונים, ביניהם קביעת מפגש עם איה ו. - חברת הפורום שלנו שגרה ... איך אני אגיד את זה... סנטימטר אחד מחאן יונס?
כשאתם שומעים ברדיו "ישובי עוטף עזה" אז זו היא. אני מסירה את הכובע בפני אנשים שמעיזים וחיים שם, ומנסים לגדל ילדים ויבולים. אין מילים.
איה ו. כנראה חסה על מפלס הדאגה שלנו, וחסכה לנו להדרים עד לישוב שלה. היא באה לפגוש אותנו במקום שנקרא כפר עזה. מאחר והגענו כמה דקות לפניה, ניצלתי את ההזדמנות לפרוק את המטען מהאוטו, למיין אותו, ולהכין אותו לקראת "צילום למזכרת"
זהו חלק מהמשלוחים שאספנו:
וגם חלקה של איה ו. לא נגרע, גם לה ולמשפחתה מגיע פינוק קטן, לא?
מאחר ורציתי שנפתיע את איה ו. - לא יכולתי להודיע בפורום שאני מבקרת אצלה ולבקש שיכינו גם בשבילה משהו. עם מי שהתכתבתי במייל בנוגע למשלוחים, ביקשתי שיצרפו מכתב ברכה קטן גם לאיה ו. ולמשפחתה, והיו כאלה שהרחיבו את הבקשה והכינו ממש משלוח מנות או מתנה קטנה. אני מתנצלת בפני כל מי שלא שיתפתי אותו בעניין, לא ידעתי איך.
איה ו. עזרה לי לארוז חלק מהמשלוחים ולהדביק עליהם מדבקות, ואחרי בילוי קצר ביחד - היא נסעה לקבל את ילדיה מבית הספר. לא לפני שהפקידה בידי שתי שקיות ניילון ענקיות מלאות בעלי בייבי וירוקים אחרים שנקטפו זה הרגע!
אתם מנחשים מה אוכלים אצלי בבית השבוע, כן?
אבוקדו של ענתוש, סלטים מהירוקים של איה ו., מטבלים שונים ממטבחה של מרילין, והרבה לימונדות מהלימונים של נעמה!! (את העוגיות של רותי החבאתי מפחד שלא ישרדו עד פורים...)
בקיצור, נראה לי שאני יצאתי הכי מורווחת מכל הסיפור הזה... תודה לכולם.
סוף סוף נסענו לשדרות.
שמנו פעמינו ישר אל הסינמטק, כדי למסור את הצ'קים שהתקבלו כתרומה.
בני כהן, מנהל הסינמטק בשדרות קיבל אותנו בברכה במשרדים שנמצאים במרחק כמה רחובות משם. הוא מיד רתם את זיוה שעובדת אתו למלאכת הנפקת הקבלות (ידנית, אחת אחת...) ובינתיים סיפר לנו קצת על החיים בשדרות. לדבריו, הרבה מאד ילדים נמצאים בטיפול בגלל בעיות חרדה, ומבוגרים רבים סובלים מהתקפי לב.
את הסרט הבא, (וכמובן לא רק אותו...) 33 מילדי שדרות יוכלו לראות בחינם תודות לתרומה שלנו.
אספנו 4950 ש"ח וזה קונה בדיוק 33 מנויים.
הנה רשימה מלאה של התורמים:
חני1 מארה"ב ושתי בנותיה לילי ושירי הרימו תרומה נכבדת בנוסח "הדוד סם"... שונטל תרמה מפריז. וכאן בארץ - רותי ג., יהודית 20, דלית, פלפלית, מג'יק, שרוניק, שמני, נומי, אוריתה, ניני, רתם, ליהי, איה ו., אור אביעד, שרי, גיליה גלעד, ענתוש, חמדה ויעקב, לירי, ריקי משעת סיפור, אלונה ק., זהבה (חברה של שרי), איריס אלמוג (חברה של חמדה)
תודה ענקית לכולם. על אף שחלקכם אמרו שלא צריכים קבלות, הן בכל זאת מצוייות ברשותי. מי שהשאיר לי כתובת למשלוח על המעטפה ששלח אלי, יקבל את הקבלה בדואר חוזר.
הבנתי שיש אנשים שעדיין מעוניים לתרום - בשמחה רבה.
בסוף שבוע הבא אני אעביר לסינמטק נאגלה נוספת של תרומות, כך שמי שרוצה "לעלות על העגלה" - מוזמן.
משוחררים מהצ'קים, אבל עם אוטו מלא "דברים טובים" עמדנו בפני הדילמה מה עושים עם זה. למי נותנים?
קודם כל פנינו לכאן:
שתי עובדות נחמדות ניסו לייעץ ולעזור:
והן העלו רעיון לתרום לבית ספר של החינוך המיוחד, "הדר".
בני כהן וזיוה מהסינמטק מיד נרתמו לעזור לנו לתאם את העברת המשלוח. הם צילצלו לסופי, מורה בבית הספר, שבאותה שעה היתה דווקא בבית, מטפלת בבעלה ששוחרר באותו יום מבית חולים אחרי התקף לב. בני כהן נסע לפנינו, הוביל אותנו אל סופי הביתה, שם היא הצטרפה אלינו לאוטו וביחד נסענו לבית ספר "הדר".
אלו הן המנהלת - חיה יצהר - והמורה סופי שמקבלות ממני את המשלוחים מתוך תא המטען...
חילקנו את המשלוחים לשניים. אלה שהגיעו ממשתתפי הפורום שומרי המסורת - הועברו לאחריותה של סופי שתחלק אותם למשפחות דתיות. כל השאר, נערם במשרדה של המנהלת שכל כך התרגשה מהמחווה היפה. תכף ומיד היא חיפשה דרכים להחזיר טובה... היא החלה מחפשת ומורידה מעל המדפים שלה עבודות יד שתלמידי בית הספר הכינו והגישה לי אותם במתנה! היה מעמד ממש מאד מרגש.
הציעו לעשות לנו ביקור בבית הספר ולפגוש חלק מהתלמידים - אבל אני כבר לא יכולתי "להכיל" כל כך הרבה התרגשות ליום אחד. רציתי הביתה...
זו הברכה שהמנהלת חיה נתנה בידי לפני שעזבנו את המקום: (לחצו על התמונה להגדלה כדי לקרוא.)
ובנוסף, חיה המנהלת גם השאירה תגובה חמה במערכת התגובות של הבלוג שלנו, בפוסט של 9.3.08.
נו, סוף טוב הכל טוב - נאחל לתושבי שדרות, ובכלל לכל תושבי עוטף עזה, ובגדול - לכל עם ישראל:
שבאמת יהיה רק טוב, תמיד...
נכתב על ידי חמדה גלעד
לדיון בפורום
9.3.08
משנכנס אדר.................
משנכנס אדר - מתחילים לתכנן את משלוחי המנות........
אנחנו שמחות להגיש לכם את:
משלוח המנות (הוירטואלי...) של מתכונים.נט
תוכלו למצוא בו מבחר ענק של מתכונים כמיטב המסורת מבית אמא.
לדיון בפורום
חודש פברואר עבר לארכיון
ימות המשיח...
מה לא עשינו, מה לא ניסינו - כדי לרזות?
הפרדנו חלבונים ופחמימות, אכלנו מרק כרוב, עשינו מרזי מורית ושומרי משקל, אפילו את קקטוס ההודיה אנחנו לועסים, וזו רק רשימה חלקית בדרך למטרה הנכספת של ההרזיה.
והנה, באה לנו בשורה חדשה בתחום הדיאטה.
תסתכלו על תמונת האוכל למעלה, ועם יד על הלב תגידו - בא לכם לאכול את זה?
מומחים חקרו ומצאו שהצבע הכחול הוא צבע הורס תיאבון.
יתכן שזה מזכיר לנו אוכל עם עובש, או משהו שמתחיל להרקיב ומקבל גוון כחלחל. ממציאי המשקפיים האלה, עם העדשות הכחולות, מבטיחים שמי שיביט דרכם בצלחת אוכל - יאבד את תיאבונו על המקום, ואת תחושת הרעב תתפוס מיד תחושת סלידה מהאוכל.
מי מוכן להיות שפן נסיונות של השיטה החדשה?
אני כמובן די סקפטית בעניין הזה, אבל חייבת וידוי קטן.
את כל משלוחי המנות שהכנתי בפורים האחרון ארזתי בנייר צלופן שקוף. קניתי אמנם כמה גיליונות בכמה צבעים, אבל ראיתי שהשקוף הכי יפה. ולמשלוח האחרון שהייתי צריכה לארוז - לא הספיק לי הצלופן השקוף. בלית ברירה ארזתי את הצלחת המלאה עוגיות ביריעת צלופן... כחולה...
האמת? זה נראה מזעזע.
אחרי שקשרתי וארזתי והכל היה מוכן - לא יכולתי לתת את זה כך. קרעתי את העטיפה ואילתרתי משהו אחר בתוך קופסה יפה, וזה מבלי ששמעתי או קראתי משהו על חידוש המשקפיים הכחולים האלה...
באמת סלדתי ממראה העוגיות תחת הצלופן הכחול.
אולי באמת יש בזה משהו??
אז אני מציעה, לפני כל ארוחה שימו קודם את המשקפיים הורודים שלכם, כדי לקבל 'זריקת אופטימיות', ואחר כך החליפו אותם בכחולים, ובלי נדר ניפגש כולנו בתוכנית הבאה של הדוגמניות...
נכתב על ידי חמדה גלעד
לדיון בפורום18.3.08
פורים שמח!!
אנחנו שמחות להגיש לכם את:
משלוח המנות (הוירטואלי...) של מתכונים.נט
תוכלו למצוא בו מבחר ענק של מתכונים כמיטב המסורת מבית אמא.
חג שמח!!
לדיון בפורום
12.3.08
פורום מתכונים.נט מחבק את תושבי שדרות
נהוג בדרך כלל לומר שתרומה, ראוי לה שתינתן בסתר. לא צריך להכריז עליה בראש חוצות ולהתהלל בה, כי אז יש חשד שהיא ניתנה מטעמים של ראווה ופרסום, ולאו דווקא מתוך רצון אמיתי וכן לתת.
בהיותי משוכנעת במלוא מאת האחוזים שכל מי שנטל חלק בפרוייקט שלנו, באמת עשה את זה מכל הלב ושלא על מנת לנכס לעצמו קרדיט כלשהו (כולל אני, בחיי!) אני מוצאת לנכון בכל זאת להעלות כאן את הדיווח הזה, כדי שיהיה רקורד למעשה המבורך שעשינו. ומי יודע, אולי זה דווקא יעורר חשק ומוטיבציה אצל מי שיקרא, ויניע אותם לעשות משהו גם הם.
הכל התחיל לפני מספר שבועות, כששדרות היתה נתונה למתקפה נוראה של קסאמים. אני הרגשתי שאם אני אמשיך לשבת בבית מול המרקע ולצקצק בלשון אוי אוי אוי, מסכנים כמה הם סובלים, זה יהיה פשוט מחדל אישי מצדי. הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו, לעזור באיזושהי דרך, ורתמתי לעזרתי את הפורום הנהדר שלנו.
שני ערוצי תרומה עמדו בפנינו, ואני שמחה לציין שרבים בחרו בשניהם, גם וגם. האופציה הראשונה היתה להכין משלוח מנות מפנק לתושבי שדרות, והאופציה השניה - תודה לאיה ו. שהביאה אותה לידיעתי - היתה לתרום לסינמטק של שדרות סכום של 150 ש"ח שיקנה מנוי שנתי לילדי בתי הספר בשדרות.
לאחר תיאומים רבים (לא יודעת איך תיבת האימייל שלי לא קרסה...) יצאתי ביום שני למסע איסוף המשלוחים מרחבי גוש דן. תודה ענקית שלוחה ממני לכל מי שעזר וריכז אצלו משלוחים. דילגתי בין כמה נקודות בתל אביב, משם המשך לפתח תקוה, בני ברק, ראש העין והוד השרון. החבילות החלו להיערם ומילאו את תא המטען והמושבים האחוריים.
המחשבה האחרונה לפני שנרדמתי באפיסת כוחות באותו ערב היתה: שרק לא יחליטו לגנוב לי את האוטו הלילה! הוא עמוס בכל כך הרבה כל-טוב...
למחרת בבוקר יצאנו לדרך.
אני אמנם גיבורה גדולה, אבל איכשהו לנסיעה הזאת העדפתי לצאת בחברתם של שני הגברים של הבית... יעקב, חמוש במצלמה ובאטלס כבישים, ואבא שלי, שפשוט שמח שלוקחים אותו לטיול...
תחנה ראשונה - איסוף של עוד משלוח אחד אחרון שלא הספקתי לאסוף ביום הקודם. רונית חיכתה לי בנקודת מפגש שקבענו עם משלוח ע-נ-ק וכבד, עטוף נהדר ומקושט בציורי פורים עליזים! הצלחנו למצוא לו מקום באוטו העמוס, עשינו עוד גיחה קלה לסניף הדואר כדי לאסוף את אחרוני הצ'קים שנשלחו, והתחלנו להתגלגל לכיוון דרום.
רונית נתנה לי במתנה דיסק מדהים של שירים קסומים, שהתנגן לנו בדרך עד שהתחילו להופיע שלטים שמכוונים לעזה... ואז יעקב התעקש שהגיע הזמן להעביר את הרדיו לגל השקט שבו מודיעים על "צבע אדום"... רק למקרה שהלוואי שלא יקרה.
אני שמחה לציין שהיה לנו ולתושבי האיזור יום שקט. נפל קסאם אחד בלבד, מדרום לאשקלון - ואנחנו לא שמענו ולא ראינו. בדרך חזרה אמרו את זה בחדשות.
הדרך היתה נהדרת. הכל ירוק, פורח. מרבדי פרחים מכסים את שני צדי הכביש. שדות מעובדים, שמש מלטפת, איזה יום מקסים. מה פתאום בתוך כל הפסטורליה הזאת יש קסאמים וכאב ודם והרס? כל כך צורם הניגוד.
עצרנו לשתות קפה בצומת קסטינה, במתחם "ביג" שהקימו שם. ניצלתי את ההפוגה בנסיעה כדי לעשות טלפונים ותיאומים אחרונים, ביניהם קביעת מפגש עם איה ו. - חברת הפורום שלנו שגרה ... איך אני אגיד את זה... סנטימטר אחד מחאן יונס?
כשאתם שומעים ברדיו "ישובי עוטף עזה" אז זו היא. אני מסירה את הכובע בפני אנשים שמעיזים וחיים שם, ומנסים לגדל ילדים ויבולים. אין מילים.
איה ו. כנראה חסה על מפלס הדאגה שלנו, וחסכה לנו להדרים עד לישוב שלה. היא באה לפגוש אותנו במקום שנקרא כפר עזה. מאחר והגענו כמה דקות לפניה, ניצלתי את ההזדמנות לפרוק את המטען מהאוטו, למיין אותו, ולהכין אותו לקראת "צילום למזכרת"
זהו חלק מהמשלוחים שאספנו:
וגם חלקה של איה ו. לא נגרע, גם לה ולמשפחתה מגיע פינוק קטן, לא?
מאחר ורציתי שנפתיע את איה ו. - לא יכולתי להודיע בפורום שאני מבקרת אצלה ולבקש שיכינו גם בשבילה משהו. עם מי שהתכתבתי במייל בנוגע למשלוחים, ביקשתי שיצרפו מכתב ברכה קטן גם לאיה ו. ולמשפחתה, והיו כאלה שהרחיבו את הבקשה והכינו ממש משלוח מנות או מתנה קטנה. אני מתנצלת בפני כל מי שלא שיתפתי אותו בעניין, לא ידעתי איך.
איה ו. עזרה לי לארוז חלק מהמשלוחים ולהדביק עליהם מדבקות, ואחרי בילוי קצר ביחד - היא נסעה לקבל את ילדיה מבית הספר. לא לפני שהפקידה בידי שתי שקיות ניילון ענקיות מלאות בעלי בייבי וירוקים אחרים שנקטפו זה הרגע!
אתם מנחשים מה אוכלים אצלי בבית השבוע, כן?
אבוקדו של ענתוש, סלטים מהירוקים של איה ו., מטבלים שונים ממטבחה של מרילין, והרבה לימונדות מהלימונים של נעמה!! (את העוגיות של רותי החבאתי מפחד שלא ישרדו עד פורים...)
בקיצור, נראה לי שאני יצאתי הכי מורווחת מכל הסיפור הזה... תודה לכולם.
סוף סוף נסענו לשדרות.
שמנו פעמינו ישר אל הסינמטק, כדי למסור את הצ'קים שהתקבלו כתרומה.
בני כהן, מנהל הסינמטק בשדרות קיבל אותנו בברכה במשרדים שנמצאים במרחק כמה רחובות משם. הוא מיד רתם את זיוה שעובדת אתו למלאכת הנפקת הקבלות (ידנית, אחת אחת...) ובינתיים סיפר לנו קצת על החיים בשדרות. לדבריו, הרבה מאד ילדים נמצאים בטיפול בגלל בעיות חרדה, ומבוגרים רבים סובלים מהתקפי לב.
את הסרט הבא, (וכמובן לא רק אותו...) 33 מילדי שדרות יוכלו לראות בחינם תודות לתרומה שלנו.
אספנו 4950 ש"ח וזה קונה בדיוק 33 מנויים.
הנה רשימה מלאה של התורמים:
חני1 מארה"ב ושתי בנותיה לילי ושירי הרימו תרומה נכבדת בנוסח "הדוד סם"... שונטל תרמה מפריז. וכאן בארץ - רותי ג., יהודית 20, דלית, פלפלית, מג'יק, שרוניק, שמני, נומי, אוריתה, ניני, רתם, ליהי, איה ו., אור אביעד, שרי, גיליה גלעד, ענתוש, חמדה ויעקב, לירי, ריקי משעת סיפור, אלונה ק., זהבה (חברה של שרי), איריס אלמוג (חברה של חמדה)
תודה ענקית לכולם. על אף שחלקכם אמרו שלא צריכים קבלות, הן בכל זאת מצוייות ברשותי. מי שהשאיר לי כתובת למשלוח על המעטפה ששלח אלי, יקבל את הקבלה בדואר חוזר.
הבנתי שיש אנשים שעדיין מעוניים לתרום - בשמחה רבה.
בסוף שבוע הבא אני אעביר לסינמטק נאגלה נוספת של תרומות, כך שמי שרוצה "לעלות על העגלה" - מוזמן.
משוחררים מהצ'קים, אבל עם אוטו מלא "דברים טובים" עמדנו בפני הדילמה מה עושים עם זה. למי נותנים?
קודם כל פנינו לכאן:
שתי עובדות נחמדות ניסו לייעץ ולעזור:
והן העלו רעיון לתרום לבית ספר של החינוך המיוחד, "הדר".
בני כהן וזיוה מהסינמטק מיד נרתמו לעזור לנו לתאם את העברת המשלוח. הם צילצלו לסופי, מורה בבית הספר, שבאותה שעה היתה דווקא בבית, מטפלת בבעלה ששוחרר באותו יום מבית חולים אחרי התקף לב. בני כהן נסע לפנינו, הוביל אותנו אל סופי הביתה, שם היא הצטרפה אלינו לאוטו וביחד נסענו לבית ספר "הדר".
אלו הן המנהלת - חיה יצהר - והמורה סופי שמקבלות ממני את המשלוחים מתוך תא המטען...
חילקנו את המשלוחים לשניים. אלה שהגיעו ממשתתפי הפורום שומרי המסורת - הועברו לאחריותה של סופי שתחלק אותם למשפחות דתיות. כל השאר, נערם במשרדה של המנהלת שכל כך התרגשה מהמחווה היפה. תכף ומיד היא חיפשה דרכים להחזיר טובה... היא החלה מחפשת ומורידה מעל המדפים שלה עבודות יד שתלמידי בית הספר הכינו והגישה לי אותם במתנה! היה מעמד ממש מאד מרגש.
הציעו לעשות לנו ביקור בבית הספר ולפגוש חלק מהתלמידים - אבל אני כבר לא יכולתי "להכיל" כל כך הרבה התרגשות ליום אחד. רציתי הביתה...
זו הברכה שהמנהלת חיה נתנה בידי לפני שעזבנו את המקום: (לחצו על התמונה להגדלה כדי לקרוא.)
ובנוסף, חיה המנהלת גם השאירה תגובה חמה במערכת התגובות של הבלוג שלנו, בפוסט של 9.3.08.
נו, סוף טוב הכל טוב - נאחל לתושבי שדרות, ובכלל לכל תושבי עוטף עזה, ובגדול - לכל עם ישראל:
שבאמת יהיה רק טוב, תמיד...
נכתב על ידי חמדה גלעד
לדיון בפורום
9.3.08
משנכנס אדר.................
משנכנס אדר - מתחילים לתכנן את משלוחי המנות........
אנחנו שמחות להגיש לכם את:
משלוח המנות (הוירטואלי...) של מתכונים.נט
תוכלו למצוא בו מבחר ענק של מתכונים כמיטב המסורת מבית אמא.
לדיון בפורום
חודש פברואר עבר לארכיון