27.4.07
משטח חיתוך 'חכם'
לפעמים אני מביאה הנה פטנטים שאני ממש מתפעלת מהם.
ולפעמים... אני מביאה פטנטים סתם בשביל הקוריוז.
כמו למשל הפעם.
מישהו מכם יטרח לרכוש את הפטנט הזה?
בתוך המשטח מובנה משקל עדין מאד, שמציג בצורה דיגיטלית את המשקל של כל מה שמונח בתחום העיגול.
לא יודעת מה יהיה. לאן נגיע עם הפטנטים האלה?
מה רע ב "חופן פטרוזיליה"?
חייבים למדוד דווקא 35 גרם?
שיהיה.
רק אל תגידו שאני לא מעדכנת אתכם בכל מיני 'התחדשויות' במטבח. מיותרות לחלוטין, אני יודעת, אבל שלפחות נהיה בעניינים...
שבת שלום לכולם.
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
25.4.07
מגררת מיקרופליין
יש מישהו שעוד לא מכיר את המגררת הנפלאה הזאת?
אז הנה, הגיע הזמן להתוודע לאחד הכלים שעושים חיים קלים במטבח! זה נראה כמו סרגל מתכת בגודל ובצורה של מה שהיינו לוקחים לבית הספר כשהיינו ילדים.
הוא מחורר בעשרות חורים קטנים במיקום ובזוית חיתוך מופלאה, שעושה את מלאכת הגירור לקלה ונעימה, בלי שום מאמץ.
בטכנולווגיה סופר מודרנית הצליחו לייצר בחברת מיקרופליין שורה שלמה של מוצרים למטבח שהופכים גירור/גירוד/ריסוק של פריטים שונים ממש למשחק מענג.
מבנה החורים, הפיזור שלהם על פני המשטח והזוית של החוד החותך שלהם (שהחברה רשמה עליו פטנט עולמי) שייכים לתחום המדע הבדיוני או לעתיד. אבל מאחר והוא כאן, חבל לא לנצל אותו כבר בהווה.
תוך שניות, בליטוף עדין של תפוז או לימון - מתקבלת ערימה נאה של קליפה דקיקה ועדינה. זה מוריד רק את החלק הארומטי והמלא טעם של הקליפה, בלי להגיע לחלק הלבן המריר שפומפיות סטנדרטיות מגרדות אותו בלי רחם ובכך מוסיפות מרירות מסויימת לקליפה המגוררת.
אני מכינה לי סטוקים כאלה ושומרת בפריזר, שחס וחלילה לא יחסר לעוגות או לתבשילים. קליפת לימון אני מוסיפה לפעמים אפילו לסלטים או רטבים - כי הגירור במיקרופליין מניב קליפה כל כך דקה שהיא נטמעת יפה בכל מקום אליו מוסיפים אותה, בעדינות, בלי טעם אגרסיבי.
אבל לא רק לימון ותפוז.
אני מגררת שוקולד לעוגות או לקישוט.
אני מגררת גוש גבינת פרמזן, או כל גבינה קשה, לפסטות.
אני מגררת אגוז מוסקט מאגוז שלם שקניתי - הארומה והטעם של אגוז מוסקט שזה עתה גורר ממש לא דומה למה שנמכר באבקה מוכנה. בדיוק כמו ההבדל בין אבקת פלפל שחור לפלפל גרוס טרי במטחנה.
כשאני מתעצלת ללכלך כותש שום בשביל שן אחת או שתיים - אני מגררת אותם על המיקרופליין - תענוג!
אה, ואיזה יופי של עבודה זה עושה עם שורש ג'ינג'ר טרי - חבל"ז. אני משתמשת בג'ינג'ר להרבה תבשילים וגם שותה כמשקה חם, ולפני עידן המיקרופליין זה היה ממש סיפור לקצוץ או לכתוש את הג'ינג'ר הטרי.
אני בטוחה שיש עוד שימושים, אבל הם לא עולים לי לראש כרגע. נסתפק בזה, לא?
מגררת המיקרופליין נמכרת גם בארץ במספר חנויות יוקרה. אבל המחירים בשמיים.
אם יש לכם דודה באמריקע, בקשו ממנה להביא לכם כשהיא באה לביקור מולדת.
או - נסו לבדוק באתר האינטרנט של מיקרופליין אם יש משלוחים לישראל.
אני ממליצה על זה בכל פה, ואני בטוחה שמי שישים יד על כזה מכשיר - יברך אותי על ההמלצה.
ומכאן שלוחה תודה ענקית ל"דודה" הפרטית שלי באמריקה, חברת הפורום היקרה שעשתה לי הכרות קרובה עם הפלא.
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
23.4.07
חג עצמאות שמח!!!
לדיון בפורום
22.4.07
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל - תשס"ז
במותם ציוו לנו חיים.
יהי זכרם ברוך.
לדיון בפורום
20.4.07
פטנטים...
תגידו, מה נדמה לכם שאתם רואים בתמונה הזאת??
האסוציאציה הראשונה שקפצה לי לראש היתה של גלגלי הצלה, מהסוג שלוקחים לים או לבריכה. או-טו-טו מתחילה עונת הרחצה, לא?
ובכן, טבעות הפורצלן היפות הללו, אינן אלא... כלי איחסון לפירות, שקיבל את השם The Ring .
הפטנט הזה, אגב, זכה באחד המקומות הראשונים בתחרות עיצובים לבית שנערכה בארה"ב.
הטבעת מתאימה במיוחד למטבחים קטנים, בהם אין מקום לקערת פירות גדולה שתעמוד על השולחן. פשוט תולים אותה על הקיר, ומתחילים להשחיל בה את הפירות.
שימו לב שזה בא בגדלים שונים - לתפוחים למשל יש טבעת גדולה, לשזיפים שהם יותר קטנים מתפוח יש טבעת בינונית ולמשמשים או כל פרי אחר יותר קטן - יש את הטבעת הקטנה.
מתחילים למלא מהחור העליון, והפרי צונח למטה. כל פרי נוסף דוחף את הקודמים לו בתוך הטבעת, עד שהכל מתמלא.
בשני צדי הטבעת יש חריצים - הם נועדו הן לאיוורור, שהפירות לא יירקבו בתוך טבעת סגורה, והן כדי לתת אינדיקציה כמה פירות נשארו עוד בטבעת, כדי שנדע מתי צריך להעמיס נאגלה חדשה של פירות.
אבל לדעתי זה ממש לא בסדר שהממציא לא טרח לעצב משהו לפירות בגדלים ובצורות אחרות, נכון?
מה קורה עם אלה שאוהבים דווקא בננות??????
נו, טוף, בשבילם המציאו משהו אחר, וכאן אני לא אשאל את השאלה ששאלתי בתחילת הפוסט הזה. אל תגידו לי מה אתם חושבים שאתם רואים בתמונה הזאת.
הדבר הזה נקרא "בננה בונקר" וכשמו כן הוא. כל אוהבי הבננות, שדוחפים בבוקר לתיק בננה שתהיה להם לרגע של פינוק בהפסקת עשר, ובמקום פינוק מוצאים קווץ' אחד גדול, יכולים מעכשיו להירגע: הבננה שלהם תטייל אתם אפילו כל היום, שלמה ומוגנת בתוך הבונקר שלה.
פטנט מצויין לשלוח עם הילדים לבית הספר...
אז יאללה, חפשו את הראשון מבין חבריכם שנוסע לאמריקע, ושיביא כמה. או שתזמינו באינטרנט, הם שולחים גם לישראל והמחיר הוא רק 5 $ ליחידה. הנה כאן, בננה בונקר
לבריאות!
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
17.4.07
משהו בשביל הדור הצעיר
שני ספרים חדשים מיועדים למשפחות עם ילדים.
האחד - סערה במטבח,
ספר לבני נוער חובבי בישול. הוא נכתב על ידי סאם שטרן, נער בן 14, שף בהתהוות וסלבריטי בשמי הקולינריה האנגלית. ג'יימי אוליבר (השף הערום) שהתבקש לחוות את דעתו על הספר, הגדיר אותו
כ- "מדריך השרדות לבני הנוער" והרעיף עליו שבחים רבים. המתכונים קלים להכנה, והם בדיוק מהסוג שבני הנוער אוהבים. אמא של סאם עזרה לו בכתיבת הספר, אבל לא הפריעה לו לחבר טעמים ולרקוח מתכונים שמדברים אל הגילאים הצעירים. בהקדמה לספר אומר סאם: יש בספר הזה אוכל מהסוג שאני קורא לו "אוכל גדול", משהו שתרצו לטרוף למשל אחרי שעשיתם הרבה ספורט ונתקפתם במין "מגה-רעב". ויש למשל "אוכל למוח" - משהו שפועל ישר על תאי המוח, מעורר אותם, משקיט את העצבים בזמנים שאתם מתכוננים לבחינות. פרק שלם מיועד להשרדות בתקופת בחינות, עם טיפים חשובים על איך לעבור את התקופות הקשות בלימודים. יש מתכונים למסיבות ועוד, בקיצור - כל מה שצעירים אוהבים. אם רוצים לקרב את בני הנוער למטבח, אולי זו הדרך - לקנות להם את הספר ולאתגר אותם.
הספר השני טעמים ראשונים מיועד לאמהות של ילדים קטנים,
המתחבטות בשאלות כמו איך יודעים אם התינוק אוכל מספיק? מתי כדאי להתחיל את החשיפה למזון מוצק? האם במבה זה בריא? מה הקשר בין אוכל לשנת לילה טובה יותר? האם איחור בחשיפה למזון מוצק יכול לגרום להפרעות אכילה? איך מעודדים ילדים לאכול? למה טוב לאפשר אכילה בידיים? מה הקשר בין עצמאות, גבולות וזמני ארוחות? איך צריך להיראות תפריט שבועי של תינוק? האם הקפאה מורידה מערכו התזונתי של האוכל? מה הקשר בין ארוחות ויכולות חברתיות אצל קטנטנים? למה ילדים הם כל - כך בררנים? האם יש אוכל שמהווה סכנה לתינוקות?
הספר מספק את התשובות לכל השאלות הללו ולעוד רבות אחרות, והוא נועד לשמש מדריך להורים צעירים, וגם למנוסים הוא יכול להועיל. בצד מידע עדכני וטיפים יעילים, יש בספר גם המלצות לבניית תפריטים שבועיים והמון מתכונים טעימים, קלים להכנה ומותאמים לצורכיהם המשתנים של תינוקות בכל גיל.
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
13.4.07
סיפור לשבת
סיפור קצרצר של לייב טולסטוי
(תודה לשונט ששלחה אלי במייל, אני מביאה אותו כלשונו.)
יום אחד חוואי אחד קבל הצעה נדיבה. תמורת אלף רובל הוא יכול היה לקנות את כל
האדמה שהוא יכול לחצות ביום אחד שלם. אבל,
היה תנאי אחד לעסקה: הוא חייב לחזור לנקודת ההתחלה בסוף היום, עם רדת החמה.
מוקדם בבקר המחרת, עם הנץ החמה, הוא החל לצעוד בקצב מהיר. בצוהרי היום הוא כבר היה עייף מאד, אך הוא המשיך לצעוד, מקיף יותר ויותר שטח. מאוחר אחר הצהריים הוא הבין שחמדנותו לקחה אותו רחוק מידי מקו ההתחלה. הוא החיש את הקצב וכשהשמש החלה לשקוע, הוא החל לרוץ, מבין שהוא לא יצליח לשוב עד השקיעה וכי ההזדמנות להיות בעל קרקעות רבות, תאבד.
כשהשמש החלה לשקוע מעבר לקו האופק, הוא הגיע כמטווחי ראייה מקו הסיום. בלב פועם בחוזקה, בריאות מחפשות אויר בקדחתנות, הוא גייס את כוחותיו האחרונים ודידה מעבר לקו הסיום בדיוק לפני שהשמש נעלמה. אז הוא התמוטט, זרזיף דם דק ניגר מזוויות פיו ותוך דקות הוא נפח את נשמתו.
משרתו הנאמן חפר אז את קברו. הקבר לא היה הרבה מעבר למטר ושמונים - אורכו, ותשעים סנטימטר - רוחבו.
הכותרת שבחר לב טולסטוי לסיפורו הייתה:
"לכמה שטח אדמה אדם זקוק?"
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
8.4.07
דיאטת דה-וינצ'י
כולם קראו את צופן דה-וינצ'י המהולל?
אם כן, אפשר להתקדם הלאה, לשלב הבא: לאכול לפי הקוד של יחס הזהב.
ליאונרדו דה וינצ'י בילה חלק ניכר מחייו בבחינה וביישום של נוסחה מתימטית עתיקה שלימים נודעה בשם יחס הזהב. הנוסחה הלהיבה את דימיונם של חוקרים מתחומים שונים, והביאה ליצירתם של מיתוסים הנשענים עליה. אחד האחרונים שנחשפנו אליו הוא רב המכר העולמי 'צופן דה וינצ'י' שסחף אחריו תנועה שלמה של מאמינים שמתרוצצים ברחבי אירופה בחיפוש אחר הקוד הנעלם.
נו, זו היתה רק שאלה של זמן מתי יקום מישהו שינסה ליישם את יחס הזהב על האכילה שלנו.
סטיפן לנצלוטה, אופה וחוקר תקופת הרנסנס, לקח את מספרי הקסם ובנה מהם נוסחה שמפצחת את קוד הירידה במשקל. או כך לפחות הוא טוען. את כל זה הוא מפרט בספר בן שלושה חלקים: בחלק הראשון, הוא מסביר את הקוד של יחס הזהב. איך לאכול טוב, בהשראת דה-וינצ'י (מסכן, עמוק באדמה הוא בכלל לא יודע מה מפילים על כתפיו הרחבות) כדי להשיג הנאה ובריאות אופטימליים.
בחלק השני הוא מה מסביר מה לאכול עם מה, השילובים והכמויות. והחלק השלישי מפרט מתכונים המתאימים לנוסחה.
רק כדי לגרות טיפה את סקרנותכם - דעו שאין בספר הסתגפות וספירת קלוריות הכרוכה בעינויי גוף ונפש. נהפוך הוא: אכלו לחם, גבינות שמנות, שתו יין, ורדו במשקל.
ממש רנסנס בכל התפיסות שלנו לגבי אכילה ודיאטה.
ימות המשיח הגיעו?
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
סיפור על חירות, לכבוד חג החירות
חיי כלב
איש אחד נסע ברכבת מבומביי לדלהי. הוא היה מאד עני, וכל שידו השיגה לקנות היה כרטיס למחלקה הכי נמוכה בה מסיעים בעלי חיים. מסביבו היו רק עופות וחזירים וכלבים.
האיש היה רעב מאד, מזה יומיים שלא בא דבר מאכל אל פיו, אבל הוא שמח על שהצליח לעלות על הרכבת. עוד הוא יושב ובולע רוק כדי להעביר את רעבונו, ומהרהר על מר גורלו, ראה בקצה הקרון אדם מכובד, לבוש בהידור רב, שבא לקרון במיוחד כדי להאכיל את כלבו.
הנוסע הנכבד ישב כמובן במחלקה הכי הגבוהה, אבל הוא דאג לבוא להאכיל את הכלב שלא יירעב. הוא פתח חפיסת ביסקוויטים, והאכיל את הכלב בביסקוויט אחד אחרי השני.
האיש הרעב, ריר זולג משפתיו, נעץ בהם עינים, ואמר:
'הו, מי יתנני כלב! אילו רק הייתי הכלב הזה, הייתי עכשיו זוכה לאכול את הביסקוויטים הטעימים הללו. כלבים חיים יותר טוב מאנשים! הנה, אני בן אדם, אין לי מה לאכול, ואילו הכלבים, חיים בבית אדונם ומואכלים על ידו בשלל מטעמים. איזה מזל יש לכלב הזה...הרבה יותר טוב משלי...'
כשהרכבת נעצרה וכולם התכוננו לירידה, ראה האיש הרעב כיצד בעליו של הכלב בא לקחתו. הוא קשר רצועה לצווארו, ומשך ודחף אותו כדי להזיזו ממקומו, וכשהכלב לא גילה רצון מיוחד לקום מרבצו, בעט בו בעליו בקצה נעלו החדה.
האיש הרעב הזדעזע.
לפני שהם ירדו מהקרון, הוא עוד הספיק לראות את עיניו מעוררות הרחמים של הכלב, והוא חשב לעצמו:
'איזה טיפש הייתי. איך יכולתי לקנא בכלב, ולחשוב שיש לו חיים טובים יותר משל בן אדם. הנה אני, חופשי לגמרי, לא כבול ברצועה, יש לי רצון משלי ובחירה חופשית, ואני יכול ללכת לאן שארצה. נכון, אני קצת רעב, והרעב כנראה העבירני על דעתי וגרם לי לחשוב בטיפשותי הרבה כי לכלב יש חיים טובים יותר ממני. אני לא מחליף את חירותי בחבילת ביסקוויטים!
ובאמת, מה עדיף? נוחיות וקולר, או חירות ומלחמת קיום?
סיפור עממי מהודו, תורגם ועובד לעברית ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
חודש מרץ עבר לארכיון
משטח חיתוך 'חכם'
לפעמים אני מביאה הנה פטנטים שאני ממש מתפעלת מהם.
ולפעמים... אני מביאה פטנטים סתם בשביל הקוריוז.
כמו למשל הפעם.
מישהו מכם יטרח לרכוש את הפטנט הזה?
בתוך המשטח מובנה משקל עדין מאד, שמציג בצורה דיגיטלית את המשקל של כל מה שמונח בתחום העיגול.
לא יודעת מה יהיה. לאן נגיע עם הפטנטים האלה?
מה רע ב "חופן פטרוזיליה"?
חייבים למדוד דווקא 35 גרם?
שיהיה.
רק אל תגידו שאני לא מעדכנת אתכם בכל מיני 'התחדשויות' במטבח. מיותרות לחלוטין, אני יודעת, אבל שלפחות נהיה בעניינים...
שבת שלום לכולם.
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
25.4.07
מגררת מיקרופליין
יש מישהו שעוד לא מכיר את המגררת הנפלאה הזאת?
אז הנה, הגיע הזמן להתוודע לאחד הכלים שעושים חיים קלים במטבח! זה נראה כמו סרגל מתכת בגודל ובצורה של מה שהיינו לוקחים לבית הספר כשהיינו ילדים.
הוא מחורר בעשרות חורים קטנים במיקום ובזוית חיתוך מופלאה, שעושה את מלאכת הגירור לקלה ונעימה, בלי שום מאמץ.
בטכנולווגיה סופר מודרנית הצליחו לייצר בחברת מיקרופליין שורה שלמה של מוצרים למטבח שהופכים גירור/גירוד/ריסוק של פריטים שונים ממש למשחק מענג.
מבנה החורים, הפיזור שלהם על פני המשטח והזוית של החוד החותך שלהם (שהחברה רשמה עליו פטנט עולמי) שייכים לתחום המדע הבדיוני או לעתיד. אבל מאחר והוא כאן, חבל לא לנצל אותו כבר בהווה.
תוך שניות, בליטוף עדין של תפוז או לימון - מתקבלת ערימה נאה של קליפה דקיקה ועדינה. זה מוריד רק את החלק הארומטי והמלא טעם של הקליפה, בלי להגיע לחלק הלבן המריר שפומפיות סטנדרטיות מגרדות אותו בלי רחם ובכך מוסיפות מרירות מסויימת לקליפה המגוררת.
אני מכינה לי סטוקים כאלה ושומרת בפריזר, שחס וחלילה לא יחסר לעוגות או לתבשילים. קליפת לימון אני מוסיפה לפעמים אפילו לסלטים או רטבים - כי הגירור במיקרופליין מניב קליפה כל כך דקה שהיא נטמעת יפה בכל מקום אליו מוסיפים אותה, בעדינות, בלי טעם אגרסיבי.
אבל לא רק לימון ותפוז.
אני מגררת שוקולד לעוגות או לקישוט.
אני מגררת גוש גבינת פרמזן, או כל גבינה קשה, לפסטות.
אני מגררת אגוז מוסקט מאגוז שלם שקניתי - הארומה והטעם של אגוז מוסקט שזה עתה גורר ממש לא דומה למה שנמכר באבקה מוכנה. בדיוק כמו ההבדל בין אבקת פלפל שחור לפלפל גרוס טרי במטחנה.
כשאני מתעצלת ללכלך כותש שום בשביל שן אחת או שתיים - אני מגררת אותם על המיקרופליין - תענוג!
אה, ואיזה יופי של עבודה זה עושה עם שורש ג'ינג'ר טרי - חבל"ז. אני משתמשת בג'ינג'ר להרבה תבשילים וגם שותה כמשקה חם, ולפני עידן המיקרופליין זה היה ממש סיפור לקצוץ או לכתוש את הג'ינג'ר הטרי.
אני בטוחה שיש עוד שימושים, אבל הם לא עולים לי לראש כרגע. נסתפק בזה, לא?
מגררת המיקרופליין נמכרת גם בארץ במספר חנויות יוקרה. אבל המחירים בשמיים.
אם יש לכם דודה באמריקע, בקשו ממנה להביא לכם כשהיא באה לביקור מולדת.
או - נסו לבדוק באתר האינטרנט של מיקרופליין אם יש משלוחים לישראל.
אני ממליצה על זה בכל פה, ואני בטוחה שמי שישים יד על כזה מכשיר - יברך אותי על ההמלצה.
ומכאן שלוחה תודה ענקית ל"דודה" הפרטית שלי באמריקה, חברת הפורום היקרה שעשתה לי הכרות קרובה עם הפלא.
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
23.4.07
חג עצמאות שמח!!!
לדיון בפורום
22.4.07
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל - תשס"ז
במותם ציוו לנו חיים.
יהי זכרם ברוך.
לדיון בפורום
20.4.07
פטנטים...
תגידו, מה נדמה לכם שאתם רואים בתמונה הזאת??
האסוציאציה הראשונה שקפצה לי לראש היתה של גלגלי הצלה, מהסוג שלוקחים לים או לבריכה. או-טו-טו מתחילה עונת הרחצה, לא?
ובכן, טבעות הפורצלן היפות הללו, אינן אלא... כלי איחסון לפירות, שקיבל את השם The Ring .
הפטנט הזה, אגב, זכה באחד המקומות הראשונים בתחרות עיצובים לבית שנערכה בארה"ב.
הטבעת מתאימה במיוחד למטבחים קטנים, בהם אין מקום לקערת פירות גדולה שתעמוד על השולחן. פשוט תולים אותה על הקיר, ומתחילים להשחיל בה את הפירות.
שימו לב שזה בא בגדלים שונים - לתפוחים למשל יש טבעת גדולה, לשזיפים שהם יותר קטנים מתפוח יש טבעת בינונית ולמשמשים או כל פרי אחר יותר קטן - יש את הטבעת הקטנה.
מתחילים למלא מהחור העליון, והפרי צונח למטה. כל פרי נוסף דוחף את הקודמים לו בתוך הטבעת, עד שהכל מתמלא.
בשני צדי הטבעת יש חריצים - הם נועדו הן לאיוורור, שהפירות לא יירקבו בתוך טבעת סגורה, והן כדי לתת אינדיקציה כמה פירות נשארו עוד בטבעת, כדי שנדע מתי צריך להעמיס נאגלה חדשה של פירות.
אבל לדעתי זה ממש לא בסדר שהממציא לא טרח לעצב משהו לפירות בגדלים ובצורות אחרות, נכון?
מה קורה עם אלה שאוהבים דווקא בננות??????
נו, טוף, בשבילם המציאו משהו אחר, וכאן אני לא אשאל את השאלה ששאלתי בתחילת הפוסט הזה. אל תגידו לי מה אתם חושבים שאתם רואים בתמונה הזאת.
הדבר הזה נקרא "בננה בונקר" וכשמו כן הוא. כל אוהבי הבננות, שדוחפים בבוקר לתיק בננה שתהיה להם לרגע של פינוק בהפסקת עשר, ובמקום פינוק מוצאים קווץ' אחד גדול, יכולים מעכשיו להירגע: הבננה שלהם תטייל אתם אפילו כל היום, שלמה ומוגנת בתוך הבונקר שלה.
פטנט מצויין לשלוח עם הילדים לבית הספר...
אז יאללה, חפשו את הראשון מבין חבריכם שנוסע לאמריקע, ושיביא כמה. או שתזמינו באינטרנט, הם שולחים גם לישראל והמחיר הוא רק 5 $ ליחידה. הנה כאן, בננה בונקר
לבריאות!
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
17.4.07
משהו בשביל הדור הצעיר
שני ספרים חדשים מיועדים למשפחות עם ילדים.
האחד - סערה במטבח,
ספר לבני נוער חובבי בישול. הוא נכתב על ידי סאם שטרן, נער בן 14, שף בהתהוות וסלבריטי בשמי הקולינריה האנגלית. ג'יימי אוליבר (השף הערום) שהתבקש לחוות את דעתו על הספר, הגדיר אותוכ- "מדריך השרדות לבני הנוער" והרעיף עליו שבחים רבים. המתכונים קלים להכנה, והם בדיוק מהסוג שבני הנוער אוהבים. אמא של סאם עזרה לו בכתיבת הספר, אבל לא הפריעה לו לחבר טעמים ולרקוח מתכונים שמדברים אל הגילאים הצעירים. בהקדמה לספר אומר סאם: יש בספר הזה אוכל מהסוג שאני קורא לו "אוכל גדול", משהו שתרצו לטרוף למשל אחרי שעשיתם הרבה ספורט ונתקפתם במין "מגה-רעב". ויש למשל "אוכל למוח" - משהו שפועל ישר על תאי המוח, מעורר אותם, משקיט את העצבים בזמנים שאתם מתכוננים לבחינות. פרק שלם מיועד להשרדות בתקופת בחינות, עם טיפים חשובים על איך לעבור את התקופות הקשות בלימודים. יש מתכונים למסיבות ועוד, בקיצור - כל מה שצעירים אוהבים. אם רוצים לקרב את בני הנוער למטבח, אולי זו הדרך - לקנות להם את הספר ולאתגר אותם.
הספר השני טעמים ראשונים מיועד לאמהות של ילדים קטנים,
המתחבטות בשאלות כמו איך יודעים אם התינוק אוכל מספיק? מתי כדאי להתחיל את החשיפה למזון מוצק? האם במבה זה בריא? מה הקשר בין אוכל לשנת לילה טובה יותר? האם איחור בחשיפה למזון מוצק יכול לגרום להפרעות אכילה? איך מעודדים ילדים לאכול? למה טוב לאפשר אכילה בידיים? מה הקשר בין עצמאות, גבולות וזמני ארוחות? איך צריך להיראות תפריט שבועי של תינוק? האם הקפאה מורידה מערכו התזונתי של האוכל? מה הקשר בין ארוחות ויכולות חברתיות אצל קטנטנים? למה ילדים הם כל - כך בררנים? האם יש אוכל שמהווה סכנה לתינוקות?
הספר מספק את התשובות לכל השאלות הללו ולעוד רבות אחרות, והוא נועד לשמש מדריך להורים צעירים, וגם למנוסים הוא יכול להועיל. בצד מידע עדכני וטיפים יעילים, יש בספר גם המלצות לבניית תפריטים שבועיים והמון מתכונים טעימים, קלים להכנה ומותאמים לצורכיהם המשתנים של תינוקות בכל גיל.
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
13.4.07
סיפור לשבת
סיפור קצרצר של לייב טולסטוי
(תודה לשונט ששלחה אלי במייל, אני מביאה אותו כלשונו.)
יום אחד חוואי אחד קבל הצעה נדיבה. תמורת אלף רובל הוא יכול היה לקנות את כל
האדמה שהוא יכול לחצות ביום אחד שלם. אבל,
היה תנאי אחד לעסקה: הוא חייב לחזור לנקודת ההתחלה בסוף היום, עם רדת החמה.מוקדם בבקר המחרת, עם הנץ החמה, הוא החל לצעוד בקצב מהיר. בצוהרי היום הוא כבר היה עייף מאד, אך הוא המשיך לצעוד, מקיף יותר ויותר שטח. מאוחר אחר הצהריים הוא הבין שחמדנותו לקחה אותו רחוק מידי מקו ההתחלה. הוא החיש את הקצב וכשהשמש החלה לשקוע, הוא החל לרוץ, מבין שהוא לא יצליח לשוב עד השקיעה וכי ההזדמנות להיות בעל קרקעות רבות, תאבד.
כשהשמש החלה לשקוע מעבר לקו האופק, הוא הגיע כמטווחי ראייה מקו הסיום. בלב פועם בחוזקה, בריאות מחפשות אויר בקדחתנות, הוא גייס את כוחותיו האחרונים ודידה מעבר לקו הסיום בדיוק לפני שהשמש נעלמה. אז הוא התמוטט, זרזיף דם דק ניגר מזוויות פיו ותוך דקות הוא נפח את נשמתו.
משרתו הנאמן חפר אז את קברו. הקבר לא היה הרבה מעבר למטר ושמונים - אורכו, ותשעים סנטימטר - רוחבו.
הכותרת שבחר לב טולסטוי לסיפורו הייתה:
"לכמה שטח אדמה אדם זקוק?"
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
8.4.07
דיאטת דה-וינצ'י
כולם קראו את צופן דה-וינצ'י המהולל?
אם כן, אפשר להתקדם הלאה, לשלב הבא: לאכול לפי הקוד של יחס הזהב.
ליאונרדו דה וינצ'י בילה חלק ניכר מחייו בבחינה וביישום של נוסחה מתימטית עתיקה שלימים נודעה בשם יחס הזהב. הנוסחה הלהיבה את דימיונם של חוקרים מתחומים שונים, והביאה ליצירתם של מיתוסים הנשענים עליה. אחד האחרונים שנחשפנו אליו הוא רב המכר העולמי 'צופן דה וינצ'י' שסחף אחריו תנועה שלמה של מאמינים שמתרוצצים ברחבי אירופה בחיפוש אחר הקוד הנעלם.
נו, זו היתה רק שאלה של זמן מתי יקום מישהו שינסה ליישם את יחס הזהב על האכילה שלנו.
סטיפן לנצלוטה, אופה וחוקר תקופת הרנסנס, לקח את מספרי הקסם ובנה מהם נוסחה שמפצחת את קוד הירידה במשקל. או כך לפחות הוא טוען. את כל זה הוא מפרט בספר בן שלושה חלקים: בחלק הראשון, הוא מסביר את הקוד של יחס הזהב. איך לאכול טוב, בהשראת דה-וינצ'י (מסכן, עמוק באדמה הוא בכלל לא יודע מה מפילים על כתפיו הרחבות) כדי להשיג הנאה ובריאות אופטימליים.
בחלק השני הוא מה מסביר מה לאכול עם מה, השילובים והכמויות. והחלק השלישי מפרט מתכונים המתאימים לנוסחה. רק כדי לגרות טיפה את סקרנותכם - דעו שאין בספר הסתגפות וספירת קלוריות הכרוכה בעינויי גוף ונפש. נהפוך הוא: אכלו לחם, גבינות שמנות, שתו יין, ורדו במשקל.
ממש רנסנס בכל התפיסות שלנו לגבי אכילה ודיאטה.
ימות המשיח הגיעו?
נכתב ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
סיפור על חירות, לכבוד חג החירות
חיי כלב
איש אחד נסע ברכבת מבומביי לדלהי. הוא היה מאד עני, וכל שידו השיגה לקנות היה כרטיס למחלקה הכי נמוכה בה מסיעים בעלי חיים. מסביבו היו רק עופות וחזירים וכלבים.
האיש היה רעב מאד, מזה יומיים שלא בא דבר מאכל אל פיו, אבל הוא שמח על שהצליח לעלות על הרכבת. עוד הוא יושב ובולע רוק כדי להעביר את רעבונו, ומהרהר על מר גורלו, ראה בקצה הקרון אדם מכובד, לבוש בהידור רב, שבא לקרון במיוחד כדי להאכיל את כלבו.
הנוסע הנכבד ישב כמובן במחלקה הכי הגבוהה, אבל הוא דאג לבוא להאכיל את הכלב שלא יירעב. הוא פתח חפיסת ביסקוויטים, והאכיל את הכלב בביסקוויט אחד אחרי השני.
האיש הרעב, ריר זולג משפתיו, נעץ בהם עינים, ואמר:
'הו, מי יתנני כלב! אילו רק הייתי הכלב הזה, הייתי עכשיו זוכה לאכול את הביסקוויטים הטעימים הללו. כלבים חיים יותר טוב מאנשים! הנה, אני בן אדם, אין לי מה לאכול, ואילו הכלבים, חיים בבית אדונם ומואכלים על ידו בשלל מטעמים. איזה מזל יש לכלב הזה...הרבה יותר טוב משלי...'
כשהרכבת נעצרה וכולם התכוננו לירידה, ראה האיש הרעב כיצד בעליו של הכלב בא לקחתו. הוא קשר רצועה לצווארו, ומשך ודחף אותו כדי להזיזו ממקומו, וכשהכלב לא גילה רצון מיוחד לקום מרבצו, בעט בו בעליו בקצה נעלו החדה.
האיש הרעב הזדעזע.
לפני שהם ירדו מהקרון, הוא עוד הספיק לראות את עיניו מעוררות הרחמים של הכלב, והוא חשב לעצמו:
'איזה טיפש הייתי. איך יכולתי לקנא בכלב, ולחשוב שיש לו חיים טובים יותר משל בן אדם. הנה אני, חופשי לגמרי, לא כבול ברצועה, יש לי רצון משלי ובחירה חופשית, ואני יכול ללכת לאן שארצה. נכון, אני קצת רעב, והרעב כנראה העבירני על דעתי וגרם לי לחשוב בטיפשותי הרבה כי לכלב יש חיים טובים יותר ממני. אני לא מחליף את חירותי בחבילת ביסקוויטים!
ובאמת, מה עדיף? נוחיות וקולר, או חירות ומלחמת קיום?
סיפור עממי מהודו, תורגם ועובד לעברית ע"י חמדה גלעד
לדיון בפורום
חודש מרץ עבר לארכיון