 מפגש מס' 1 - 12.10.06 המפגש הראשון של פורום מתכונים.נט התקיים בחול המועד סוכות, 12.10.06, בביתה של חברתנו עידית, בבנימינה. נראה היה שאחרי שלוש וחצי שנות פעילות אינטנסיבית בפורום, שום כוח - אפילו לא ההתנגדות הפאסיבית של המנהלות - לא יוכל למנוע כבר את קיומו של המפגש. סיר הלחץ רתח רתח רתח, ותכף היה מתפוצץ אם לא היו פותחים לו את שסתום הבטחון. ( אתם רואים, מרוב שאני חיה ונושמת את האתר ואת הפורום, אפילו עולם הדימויים שלי מצטמצם כבר רק לדימויים מעולם הבישול...) הרחק מעינה הפקוחה של ההנהלה, בשקט בשקט, התחילה נרקמת 'מזימת' המפגש. לנו הודיעו רק ברגע האחרון, כמה ימים לפני. אוריתה ועידית שלחו לנו מייל בנוסח "תגידו מה שתגידו, ותהיה עמדתכן אשר תהיה, אנחנו החלטנו להפגש". טוב, לא בדיוק ככה, אבל בערך... מסתבר שהן התפרצו לדלת פתוחה. אמנם, גם לאיה וגם לי - בהיותינו למודות נסיון בהלכות מפגשי פורומים - היתה בהתחלה הסתייגות מסויימת ממפגש פנים אל פנים. חששנו שזה יפריע לדינמיקה של הפורום, ייצור מחנות וקליקות, יפצל את המשתתפים לאלה שכן מכירים ואלה שלא מכירים, ועוד כל מיני רעות חולות ששמענו עליהן מפורומים אחרים. כל כך לא רצינו שזה יקרה לחלקת האלוהים הקטנה שלנו! אבל ההתנגדות הזאת שלנו התמוססה כבר מזמן. קודם כל, לאחר שלמדנו להכיר לעומק את 'החומר האנושי' (סליחה, אני לא מתייחסת אליכם כאל חומר כימי במעבדה) ממנו מורכב הפורום, ידענו שהיסודות שלו מספיק איתנים כדי שזה לא יקרה. שנית, הבנו גם שאי אפשר יהיה להמשיך וללכת נגד הטבע האנושי, כי סופנו שנאלץ להכנע. לא יעזור בית דין, אנשים רוצים להכיר!! הפורום הפך להיות לרובנו חלק חשוב בסדר היום, והאינטראקציה הבינאישית פורחת ומשגשגת. פה ושם נערכו מפגשים של אחד על אחד, אימיילים רצים כל הזמן, האייסיקיו פועל שעות נוספות, המסנג'ר והסקייפ גם הם 'שומעים' הרבה שיחות ולא רק על מתכונים! בקיצור, אין מנוס, כולם רוצים מפגש ויהי מה. עידית המקסימה נידבה את ביתה, והיא ואוריתה הפכו לקמב"ציות המפגש. אהוד מנור כתב: אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי הימים היחפים של בנימינה- כן, אני זוכר, הכל זרם לאט, השמש לא מיהר, אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר מה יש בה בבנימינה שהיא מוציאה פיוט כזה מאנשים? אתם יודעים מה עידית אמרה לי בטלפון כשנתנה לי הסברים איך להגיע? תפני ימינה, שמאלה, רמזור אחד, רמזור שני, עוד צומת ועוד פניה וככה וככה, ואז.... את פונה ימינה לתוך בנימינה. את תכף תרגישי את זה! ש-ל-ו-ו-ה..... שקט.... אווירה כזאת אחרת, של רוגע. שדרה של דקלים ועצי זית והמון בוגנוויליות, איך שתקחי את הכביש הזה את תדעי שאת בבנימינה... זהו, לא צריך את מע"ץ, או את הגוף שאחראי על שילוט הדרכים. בבנימינה מרגישים בנימינה גם בלי שלטים! אני נשבעת לכם שעצרתי את האוטו בכניסה, או לפחות האטתי מאד! תשאלו את איה ואת נעמה שבאו אתי... רציתי לראות אם אני 'מרגישה' את בנימינה. אבל כל מה שהרגשתי היה כאב ראש דופק ברקות כזה, שהתחיל עוד כשהמתנתי לאיה בתל אביב. לאיה היה תור לרופא שיניים והיא לא הצליחה להזיז או לבטל אותו. סיכמנו שעדיף להגיע באיחור למפגש מאשר בכלל לא, והודענו בפורום שנאחר קצת. אבל דווקא, דווקא כשממהרים, הכל מתנחס, אתם מכירים את זה? דווקא באותו יום הפציינט הקודם התעכב אצל רופא השיניים מעבר לתור שלו. דווקא הוא קיבל את איה באיזה חצי שעה איחור. דווקא הוא החליט לעשות לה טיפול ארוך ומייגע. ודווקא כשהיא סיימה, היא לא הצליחה למצוא מיד מונית... בקיצור, צברנו כבר איחור קולוסאלי. ובגלילות, פקק מהאגדות. ונעמה ובתה הקטנה מחכות לנו בצומת כפר שמריהו, מתייבשות בשמש... צילצלנו אליה לפלאפון להודיע שאנחנו תקועות בפקק, אין תשובה. חשבתי שכל הלחץ הזה פשוט בנה לי לאט לאט את הכאב הזה בראש. רק בערב התברר לי שזה הכאב המקדים של צננת שנפלה עלי, אבל לא נורא. עוד לא הגיע הערב. בינתיים אנחנו בכניסה לבנימינה. ראינו את הדקלים, את עצי הזית, את הבוגנוויליות. אכן מקום יפה. קשה לי לתאר את 'רגע האמת'. ההתרגשות, ההתרגשות! מי שקידמה את פנינו על שביל הגישה לבית היתה החתולה - "בל" שמעתי שקוראים לה? - אחת מהתשע שעידית מגדלת...  בגינה, בצל העצים, מסביב לשולחנות ערוכים, כולן מלבדנו כבר היו ישובות בנחת ( אופס, אני תכף ומיד עוברת ללשון רבים-זכרים כי גם רוני של אלה נכח שם, זה לא היה על טהרת המין הנשי...) אחרי שלב ההתרגשות והמבוכה של הדקות הראשונות. כולם כבר הכירו את כולם, היה להם עלינו 'פור' של לפחות שעתיים. אני לא הצלחתי לחבר שמות לפרצופים! עמית הגאונית הביאה מדבקות עליהן כתבה את השמות, וכל אחד הדביק לחולצה. תוך כמה דקות כבר לא היה צריך את זה, ההתחברות היתה מיידית, כאילו אנחנו מכרים ותיקים מימים ימימה... נעיף רגע מבט בבית מסביב, הבית שפתח את שעריו ואירח אותנו כל כך בחמימות: קיר החמסות  וקיר פעמוני הרוח  'והמלאך הקטן בתוך צלחת' - כך קראה לתמונה בתה הקטנה של נעמה, שגם צילמה את ארבעת התמונות שהועלו עד כה! תודה לנעמה הג'וניורית, איזו ילדה מקסימה. יצא לי לתת לה טרמפ גם בהלוך וגם בחזור ולשמוע כמה מן הפנינים שלה, כל כך פקחית וחריפה.  אז מה, מיצי הקיבה שלכם כבר עושים לכם צרבת, הם עובדים על ריק ואני מפטפטת ולא נותנת לכם לשטוף את העיניים במאכלים? הנה, זה כבר מגיע. אבל רגע, קודם על המשתתפים - לא יותר הגיוני? כן יותר הגיוני. תתאפקו קצת עם האוכל! אוכל זה לא הכל בחיים.... אז מי היה לנו שם??? צריך קצת 'רכילות', לא?? אני מזהירה, הדברים הבאים שייכתבו וייראו כאן, הם התרשמותי הסובייקטיבית בלבד. כך אני ראיתי את משתתפי המפגש. אולי לאחרים יש זוית ראיה אחרת, ובטח שגם היא צריכה לבוא לידי ביטוי. אז בתחתית העמוד נייחד מקום לדברים שמשתתפי המפגש ירצו לכתוב. תתחילו להכין... אני מראש מתנצלת על שימוש היתר שאני הולכת לעשות בפועל ק.ס.ם. על כל נגזרותיו. פשוט הכל נראה לי מ-ק-ס-י-ם. נתחיל כמובן עם עידית, המארחת.  בסרפן משי כתום יפהיפה (הודו??) היא ריחפה בינינו וטיפלה ודאגה שכולם ירגישו נוח ושלא יחסר דבר! תודה, עידית, נראה כאילו השלווה של בנימינה טבועה בדמך. הכל נעשה בנועם, בלי לחץ, מתוך התמסרות אמיתית. יישר כוחך, ושתזכי תמיד לארח בביתך הפתוח באושר ובעושר!  אחר כך היו לנו אמא ובת, בת ואמא. איילת ב.א. ואפרת ב.א. אם אני אגיד על כולן מקסימות, לא יאמינו לי, נכון? אבל אני נשבעת שהשתיים האלו מקסימות! אפרת ויתרה על פסטיבל המחולות בכרמיאל כדי להשתתף במפגש, ואיילת שלא רצתה משום מה לנהוג - סחבה את אמה ברכבת מרשל"צ.  הגזעית הזאת מימין היתה יכולה בקלות להגיע למפגש רכובה על סוס! זאת דבש המתוקה מדבש. לצערי, לא הזדמן לפטפט אתה יותר מדי כי היא עזבה מוקדם יותר מכולנו. אבל אין לי תלונות, זה אנחנו שאיחרנו! נשלים חוסרים במפגש הבא, דבש.ומדבש נעבור ישר לשומית...  נשבעת שהיא לא הדיפה שום ניחוחות של שום, רק ניחוחות של קסם. תמצאו לי מיד תחליף למילה מקסימה, כי אני שוב הולכת להשתמש בה על שומית. פשוט אשה מקסימה!
וכאן משמאל יש לנו עוד בנימינית אחת, נומי. מעניין, עידית ונומי, הכרתן לפני הפורום?  הכתם הלבן על חולצת פסי הגלידה הוא לא סתם אוקונומיקה שנשפכה לה שם, זו פשוט המדבקה עם השם שעמית הלבישה על כולם... אחרי שהכרתי את נומי, אני חייבת להודות: אכן גזע מיוחד של אנשים צומח שם בעיירה הזאת.לחתיכה בתמונה הזאת קוראים קצפת. אני נשבעת לכם שכמו שהיא נראית, 
היא בטח לא מכניסה אפילו כפית קצפת אחת לפה!! מקסימה כבר אמרתי? חלק גדול מהתמונות שתראו כאן ובהמשך - פרי מצלמתה. ועכשיו, סתם בשביל שלא תשתעממו - סוף סוף תמונה בגודל מלא. את גלי אתם כבר מכירים מתמונות קודמות שלה, והנה כאן היא בזרועות של... לא, זאת לא אלה, למרות השיער הארוך... התלתלים הנהדרים האלה שייכים לרוני אופיר, הגבר היחיד בלול התרנגולות!   האשה והשרשרת, השרשרת והאשה. קוראים להן פלפלית, ולא סתם. יש בה מה זה פלפל!! עד עכשיו אני 'כועסת' עליה בגלל הטעיית הציבור! בבוקר המפגש, מה היא כתבה בפורום? "אני נכנסת לי למטבח להתחיל לבשל..." וכל הדרך אני חושבת לי שכמה חבל שפלפלית לא תהיה במפגש, רציתי כל כך להכיר אותה! אז עם הפלפל המדליק הזה יש לי חשבון פתוח! שימו לב שלא אמרתי מקסימה, אבל זה לא בגלל שהיא לא... היא פשוט יותר מדי. 'הפרח בגני' הזה  כשמו כן הוא, פרח אמיתי. שושנה ו.ש. תגידי את האמת שלבשת את חולצת הפרח בכדי לקשר את זה עם שמך, הא? כדי לתאר את שושנה אני אשתמש במילה שלא השתמשתי בה בכלל עד עכשיו: פשוט מקסימה!
ואתם יודעים מה, שושנה מדברת בדיוק כמו שהיא כותבת בפורום, או ההפך, כותבת בפורום בדיוק כמו שהיא מדברת. ברוחב לב, עם פרטים, בפמיליאריות כובשת כזאת. אשה כלבבי, והיא נראית מה זה טובה וחמה, נשמה כזאת... את התנועה הזאת של הסלבריטאים שמסתירים את עצמם מהמצלמה אתם מכירים?  זאת עמית... סלבריטית בפני עצמה, מצחיקולה, מלאת שמחת חיים וכל הזמן עם חיוך ענק על הפנים. איך גרתי במרחק שני בתים ממנה ולא הכרתי אותה? ההפסד כולו שלי!והעדינות הענוגה הזאת, בתמונה משמאל, שייכת למי אם לא..... לסבין?  סבין היתה ההפתעה של המפגש בשבילי. לא יודעת למה - דימיינתי אותה בלונדינית/שאטנית כזאת, עגלגלה, עם שמץ מבטא צורפתי.... איפה! באה לי חתיכה עם צמה נהדרת, שחורה דווקא, והמון המון נועם, רכות, עדינות, אולי אפילו שמץ ביישנות. סבין את נהדרת! סבין באה עם בתה דנית, שנראתה כמו נסיכה קטנה, אבל מאחר ולא מצאתי תמונה של נעמה ג'וניורית, הבת של נעמה, אז אני אוותר על הכנסת תמונות של הדור הצעיר, שלא תהיה אפליה. (גלי זה סיפור אחר, גלי נולדה בפורום והיא שלנו...) והנה, זאת אמא של גלי...  אלה עשתה לכולם הפתעה נחמדה וצ'יפרה אותם בסכין עץ רומנית למעיכת חצילים! מי שמאחר - מפסיד. לא נשאר מספיק. טוב, מי ציפה שתהיה היענות כזאת למפגש? חשבנו 5-6-7 בנות.... בא גדוד:-))) מה, יש לה חנות כלי בית בבית? המון תודות, אלה. איזו ג'סטה יפה ופראקטית עשית. תזכרי אותנו במשלוחה הבאה!!וזאת מרשמלו משמאל.  שקטה, קצת רצינית, אבל מקסימה! טוב, תודו שמזמן לא השתמשתי במילה הזאת... לא ידעתי שהקיבוצים מגדלים עדיין זן כזה נעים של אנשים. עכשיו יקפצו עלי כל הקיבוצניקיות, אז לא, לא התכוונתי לדבר בכן סרה. פשוט אצלי בראש יש תדמית אחרת לקיבוצניקים. סנדלים תנכיות, בגדי עבודה וכאלה... אני מיושנת, אני יודעת...
את נעמה ובתה המדהימה הכרתי מהטרמפ. וואלה, שתי גזעיות. מספיק לראות ת'קעקוע כדי להבין עד כמה.  אהבתי, אהבתי את נעמה. חברמנית, בלי פוזה, אמיתית כזאת. ומגדלת בת לתפארת, אם כי הבת הזאת עם הפה החריף שלה, עשתה לה קצת פאדיחות, ואיה כל הדרך אמרה משפט בצרפתית שאומר "האמת באה מפיהם של ילדים"... והפיגורה הזאת שייכת ללא אחרת מאשר אוריתה.  דקיקה ונעימה, אבל נראית ג'דאית כזאת שמתקתקת עבודה בצ'יק צ'ק. ולראיה - המפגש הזה, שאמנם אורגן בכוחות משולבים עם עידית, אבל רוחה של אוריתה שרתה עליו. אני דווקא אגיד שוב מקסימה, אפילו שנמאס לכם לשמוע!
ככל שפגשתי ודיברתי עם יותר מהבנות , ככה הלכו כישורי הזיהוי שליו ופחתו. הגברת הזאת,  עשתה לי פוזות של ריקוד פלמנקו, ועדיין לא זיהיתי אותה! ספרדיה. ההפסד כולו שלכם מזה שאני מראה רק קטע מחולצתה. הייתם צריכים לראות את הראש המפואר שלה, עם רעמת שיער הפסים המדליקה! למרות שהיא ישראלית לחלוטין, שבמקרה העבירה כמה שנים בספרד, יש עליה לוק אירופאי שיקי כזה, פשוט יפהיפיה!ועכשיו אני צריכה לצאת במרדף אחרי שרי!! לא יודעת איך זה, אבל כל פעם שאיה ניגשה לצלם אותה, המצלמה כבתה פתאום. שרי, יש לך איזה כוחות עליונים? את יכולה על מצלמות? לא יעזור לך. אני אנבור עכשיו בכל מיליון התמונות שיש לי כאן ואביא אותך הנה!  הנה את, תפסתי אותך. כמה חבל שאת מסתירה עם הכוס את העיניים הנהדרות והפנים היפות שלך. הייתי מעלה אותן הנה בלי היסוס אלמלא הכוס! ושאני אגיד שוב מקסימה? כולם ישתגעו מדלות הלשון שלי, מה קרה לעושר השפה? 
זהו, ולתמונה הבאה אני לא אקרא מקסימה כי תחשבו שאני משוחדת. אני אקרא לה חתיכית, גזעית, חכמה, משעשעת, חדה כמו תער, מוכשרת בטירוף מפחידה אותי לפעמים, בחריפות, בחדות המחשבה, בתחושות הבטן, בקריאת המפה, בראייה את הנולד.. משהו מיוחד אקזמפלר יחיד במינו, זאת איה אחותי! זאת שבזכותה אני יכולה לכתוב כאן ואתם יכולים לקרוא את הגיגיי..... ואני? אני כנראה לא אובייקט מתאים לצילום! אף אחד לא צילמן אותי. בקושי מצאתי תמונה אחת, לא הכי מוצלחת שלי, עם עיניים עצומות - אבל הנה היא לפניכם...  התמונות היחידות שהבאתי הנה בלי צנזורה הן של איה ושלי, פשוט כי לשתינו אין התנגדות. מרוני ביקשתי רשות, וקיבלתי אותה, ולכן גם הוא בחשיפה מלאה. אם מישהו נוסף מבין המשתתפים מעוניין שתמונתו תופיע כאן ללא קיצוצים - נא ליידע אותנו, ומיד תועלה תמונה מתאימה. ומכאן נעבור ישר לאוכל, אני יודעת שהוצאתי לכם כבר את המיץ..... הנה, הנה, תתכבדו... ולא לדחוף, יש מספיק ל - כ- ו - ל - ם. אני בטוחה שהרשימה הבאה לא מקיפה את כל האוכל שהיה במפגש. זה מה שהעין שלי + כמה מצלמות קלטו. אם שכחתי משהו, אם אתם רוצים להוסיף, אנא כתבו לי ואשמח לעדכן. קודם כל מראה כללי של השולחן:       ועכשיו, מנה מנה, לפי הסדר. שם המנה הוא גם קישור למתכון. סלט כרוב אדום של עמית  פיליקאס - משולשי תפוחי אדמה של עידית  רסק פלפלים של שרי  סלט חצילים עם רימון של שרי  קיש בטטה של קצפת  סלט כרוב עם ענבים של קצפת  פשטידת טונה של מרשמלו  סלט 'כל טוב' של איילת  פרצלס של נומי  סלט קוסקוס של עידית  חומוס ביתי של עידית  מגש אנטיפסטי של אוריתה  עלי גפן של עידית  פיתות 'לאפות' של עידית  כרוכית פרומעז של אפרת  שבלולי סלמון של סבין  המנגו שאיה הביאה. ( היו גם קרמבולות, לא יצאו בתמונה...)  עוגת טישפישטי של חמדה  עוגת טחינה וסילאן של עמית  עוגת שקדים של אוריתה  עוגת שוקולד של שושנה ו.ש.  סלט חצילים עם לבאנה של ספרדיה  והיו גם עוד דברים: לחם זיתים ובצל של ספרדיה (כמה חבל, אין תמונה, היה מעולה!) בורקיטס שהביאה פלפלית לצערי אין תמונה, ולא נשאר לי אפילו אחד לטעימה?! ממתק שוקולד וחמאת בוטנים שאני הבאתי, לא צולם. הלכתי לפי המתכון הזה, אבל במקום מרשמלו שלא היה לי בבית שמתי מכל הבא ליד, חמוציות, מישמשים יבשים קצוצים, שברי בוטנים ושקדים - הטכניקה זהה. חבל שאין צילום. הכל טעם לי כל כך! חבל להכביר מילים - כל מתכון היה מנצח. אבל מעל לכל, מעבר לאוכל - האווירה, החברותא, הביחד, ההכרות שהתבקשה כל כך - כל אלה עשו חוויה שהדיה המשיכו לרגש אותנו שעות ארוכות אחרי שחזרנו הביתה. אני פשוט התעייפתי, לא היה פשוט להרכיב ולחבר את המסמך הזה. עכשיו תורכם. הייתי רוצה שכל אחד מן המשתתפים יכתוב כמה שורות משלו על המפגש. הנה, המקום כאן למטה מחכה לכם. שלחו לי במייל או בפורום, ואני אעלה הנה. סיפורי המפגש מהזוית האישית של המשתתפים: ראשונה חביבה, נומי כותבת: את ההתרגשות שאחזה אותי לילה לפני המפגש אני יכולה להשוות רק לזו שאחזה אותי לפני פגישת מחזור של כיתה חי"ת שעשינו לפני שנה. הפורום הזה הפך לחלק חשוב מחיי. הכי אני אוהבת להיכנס אליו אחרי "צום" של יום שבו לא הייתי, כי אז יש המון דברים מעניינם לקרוא... ואולי בגלל שאני לא כמו הילדים שנולדו למחשב, קשה היה לי להסתפק בהיכרות ווירטואלית.רציתי להכיר ממש את המשתתפים. והנה בא המפגש , וראיתי שבצדק רציתי להכיר ממש, כמו בעולם הישן, את כולם. כ"כ שמחתי להכיר את : (הסדר הוא פחות או יותר הסדר של ההכרות . כלומר מי היכרתי ראשון ומי שני וכו') את איילת , את אפרת, את אורית, את מרשמלו, את שרי ,את אלה רוני וגלי, את דבש,את הספרדיה,את קצפת, את סבין ודנית, את עמית,את פלפלית, את שומית, את שושנה, את איה, את חמדה, ואת נעמה ונעמה. את עידית היכרתי כבר קודם.כולם נחמדים כ"כ. כנראה שהאהבה לבישולים גורמת לאנשים להיות מקסימים. נוצרה אווירה מאד נעימה, השיחות קלחו, הגינה של עידית התמלאה בצחוקים, האוכל היה נהדר והזמן חלף כ"כ מהר. בשבילי היום הזה היה חוויה מיוחדת, ועשה לי חשק למפגשים נוספים, ולהכרויות עם אלו שלא הגיעו. וגם חשק לכתוב יותר בפורום, כי עד עכשיו מעטתי לכתוב. תודה לכולם ולהתראות ואפרת כותבת חווית המפגש.... הימים ימי פסטיבל כרמיאל, אשר לי ולמכורים לעניין כמוני מהווה מין גולת כותרת המסכמת שנת ריקודים וקפצוצים באולמות השונים בעיר.(יתכן שמי שלא חווה ומי שלא התנסה - לא יבין...) אבל....בדיוק במקביל נרקמה לה מזימה של עריכת מפגש של הפורום המקסים הזה, שמיום הכנסי אליו הבנתי שלא מדובר בעוד פורום אוכל סתם, אלא מקום מחבק לחבורת אנשים שלא אצטנע וארשה לעצמי לאמר: משכמם ומעלה... וכך אחרי שיקול קצר יחסית נפל הפור...מחליפים את כרמיאל בבנימינה. אפילו בעלולי היקר לא ניסה לשכנע למרות היותו מכור לריקודים כמוני ואפילו יותר. הוא בהחלט הבין את מקומו של הפורום בחיי, ופירגן בגדול. חשנו מעט, קמנו מוקדם, והנה איילת, בתי המתוקה וגם חברה כ"כ טובה, ואנוכי כבר שועטות לרכבת העושה דרכה מראשון לציון לבנימינה. הגענו לתחנה ולאחר המתנה קצרה הגיעה עידית המתולתלת הבלונדינית (כך זכרתי אותה מתמונת זכייתה על מתכון המעמולים) יחד עם קצפת לקבל את פנינו. מי בכלל צריך סימני היכר??מיד הכרנו איש את רעהו... וכך התחילה להתקבץ לה חבורת מועדון ה-50 (שם כ"כ מקסים), נשים מקסימות, חכמות, בשלניות בחסד ובכלל כמו שאמרתי למעלה - מלח הארץ.... הניקים השונים והמשונים קבלו פתאום פרצופים ושמות חדשים ואמיתיים.ואיזה הפתעות רצו שם..... וכמו בכל אירוע היה רגע השיא: כניסתן המלכותית של הגרציות, מנהלות הפורום...חמדה הנהדרת, אשה יפה ומרשימה, ואיה, בג'ינס וחולצה בפנים (חלומו של כל שמנמוד...), חתיכה ויפהפיה...ומי בכלל דמיין שהן כאלו??? פטפטנו, צחקנו, אכלנו, שתינו, בילינו המוני שעות, ממש יום לימודים ארוך...היה שווה שווה.... ולאן רצים אחרי יום ארך כזה??ישר למחשב לראות מה חדש בפורום.... חבר'ה - במילים קצרות: מי שלא היה הפסיד, אבל תמיד יש פעם נוספת.... ת=ו=ד=ה ע=נ=ק=י=ת. ודבש כותבת לנו: חוויות מהמפגש!! למפגש הצטרפתי ברגע האחרון,ידעתי שיש לי משימות אחרות באותו יום,אבל החלטתי בכל זאת "למתוח את הזמן" ולהגיע. עידית וקצפת "שידכו"לי את ספרדיה כטרמפיסטית,איזה כייף!!כבר התחיל טוב!!עוד לא התחיל המפגש וכבר הרווחתי חברה מקסימה. כשנפגשנו-כל אחת חיכתה למשהו אחר לגמרי..... אני לרקדנית פלמנקו והיא-בחיי לא יודעת למה,אבל למישהי שונה. בחנייה של עידית פגשנו את עמית וקצפת והתאהבנו קשות,את סבין ודנית "חטפנו" בכייף מתחנת הרכבת,טוב איך אפשר לא?כאלו מקסימות.... ואח"כ הכל רק נהיה יותר מרגש, האוכל ,עידית שלא הבנתי איך ככה רזה עם כאלו מעדנים,איך?ואיפה יש מקום ללב הענק שלה? כמעט נפלתי כשפלפלית ושרי הפתיעו והגיעו ,עם בונוס-שומית,וגלי וההורים שלה,איילת ואפרת,אוריתה ואז הגיעו המנהלות שכל כך רציתי לפגוש+נעמה זהו בשלב זה כבר נגמר לי הזמן,לצערי. האוכל היה מטריף,רק שמרוב התרגשות לא הספקתי לטעום הכל,ועכשיו אני רואה את התמונות ובא לי שוב......יש כאן אוסף נדיר של תותחיות רציניות,האוכל-בהתאם. תודה לכולכם!! דבש וככה כותבת ספרדיה: כאשר אמרו: מפגש! - אני התכווצתי קצת... לא כי אני לא מחכה למפגש כזה לא כי אני לא רוצה להפגש - אלא פשוט מהחשש בחשיפה, במפגש הישיר הזה - פנים מול פנים - ובאמת? - אולי הקסם יפוג? ואולי אני אחוש לא נוח, ומה יחשבו עליי - ומה אני אחשוב? לרגע אפילו נרגעתי כשהספרדי הודיע שהוא באיטליה, נקבע לי תור לרופא- ויש גם נסיכות ברקע - סידור מושלם! אבל הלב לא נתן מנוח, וכל הזמן העלה את הספק - עד לרגע שזהו, אי אפשר כבר היה לוותר - ומכאן הכל רץ במהירות : טלפונים, ועוד טלפונים ( ופתאום ה"ניק" מקבל גם צליל של אדם) - והנה יש לי טרמפ עם אחת גיזעית "קאובויית" - דבש. עוד בטלפון היא הצחיקה אותי אותי נורא - וזה המשיך גם בדרך הלוך. בבוקר עוד קמתי עם פרפורי בטן כאלה - שחשבתי ש "אוי ואבוי" - אלא שמהר מאד הכל היה נראה שהולך להיות יום מדהים. כבר בכניסה לבינימינה ראינו את עידית, ומהר הגיעה גם סבין ותוך שניות נפגשנו גם עם עמית וקצפת - וכולן נראו פשוט מדהימות! ואז הכניסה לחצר הקטנה של עידית - ומעגל של נשים ורוני אחד - כבר מתקשקש - ומנסים לזהות מי היא מי - וניגשת אליי מישהו ואומרת: "נו?" ומחבקת חזק - ואני מנסה להריץ בראש בין השמות שידעתי שיגיעו - לבין מי שאני חושבת - ואז יוצא לי מהפה: " אבל לא היית צריכה להיות כאן!" והשמחה גוברת לראות שהיא ועוד בנות - בכל זאת החליטו להגיע - וכבר ברור שיש כאן חויה נדירה. הזמן התגלגל מהר, היה המון מה לומר ולהביט ולחוות - ואני ממש הרגשתי שלא הספקתי לדבר עם כולן, לשבת ולהיות. כשחזרתי הביתה - לקחו לי כמה ימים כדי להשתחרר מהחויה הזו - כל הזמן חזרתי אליה בראשי, סיפרתי לבני ביתי ולחבריי. הקטע עם החיבור למה שאתה חושב שתראה - לבין המציאות - היה הקטע הכי חזק עבורי. קודם כל - כולם חשבו לראות איזו רקדנית פלמנקו שחורת שיער ארוך, עם פרח גדול ואולי נעליי עקב? - ממש לא אני. אך שהיזהרתי.... והפנים מנגד - כל אחד הביא את עצמו ואני הייתי מופתעת כל פעם מחדש. אז פורום יקר - לעיתים אני כועסת על דברים שקורים פה, לעיתים מאוכזבת - אבל איכשהו כבר לא יכולה להיפרד ולרוב פשוט ממוגנטת - ואני שואלת את עצמי - איך יצא שנוצר כאן מין פורום כל כך מיוחד?  |
