|
עקיצת הדבורה בררר.... איזה שם מצמרר יש לעוגה הזאת! רק לחשוב על עקיצה - ועובר לי כבר כל החשק לאכול משהו בכלל... אבל היו שנים, שעם עקיצות או בלי עקיצות - הייתי מוכנה לתת את חיי בשביל פרוסה אחת של העוגה הזאת. אתם מכירים איך זה, כשמשהו נמנע מכם - אתם מתאווים ומשתוקקים לו פי כמה וכמה יותר? לפני כך וכך שנים (הרבה, הרבה...) עבדתי במשרד נסיעות מאד נחשב בירושלים. בעלת הבית היתה דמות ירושלמית מיתולוגית, אשת חברה נוצצת, כריזמטית אבל גם קפריזית, בקיצור דמות משכמה ומעלה. גוגה רג'ואן שמה, עליה השלום. היא זו שעשתה לי 'בית ספר' לחיים, ולימדה אותי לא מעט ממה שאני יודעת היום - אבל לא תמיד היה זה לימוד בדרך הקלה והפשוטה. ביום הראשון שהתייצבתי אצלה לעבודה, היא העיפה מבט עקום בתספורת שלי ושאלה בלי יותר מדי גינונים: 'אצל איזה ספר עם ידיים עקומות את מסתפרת? אני מזמינה לך תור למחר אצל הספרית שלי!' רוצה או לא רוצה, עם גוגה לא מתווכחים - סתמתי את הפה. למחרת, שזה היה היום השבועי שלה במספרה, היא לקחה אותי אתה, ואמרה למירי, שהפכה להיות גם הספרית שלי למשך 30 השנים הבאות: 'הדבר הזה התחיל לעבוד אצלי. קחי אותה ותעשי לה איזו תספורת שלא תבריח לי את כל הקליינטים מהמשרד..' היא כמובן שילמה על התספורת, גם זו של אותו יום וגם אלו שבאו אחריה במשך חודשים ארוכים אחר כך, כולל פן כל שבוע.. 'ההשתלטות' התחילה בשיער, נמשכה דרך 'חינוך מחדש' בכל מיני תחומים, והגיעה גם לבגדים. ואני בחורה צעירה, די תפרנית, שרק התחילה לפקוח את עיניה לעולם הגדול, נתתי את עצמי כחומר ביד היוצר. גוגה, שהיתה מעשירי ירושלים, אם לא הארץ, היתה נדבנית גדולה לכל מיני אירגוני צדקה, ונהגה לערוך תצוגות אופנה מיוחצנות שכל ההכנסות מהן הלכו כתרומה לארגונים שהיא חפצה ביקרם. לא פעם, בתום התצוגה, היא היתה אוספת את הבגדים שפשטו הדוגמניות, מביאה אותם למחרת למשרד, ומחלקת אותן לפקידות שלה ואני ביניהן. לא פעם קיבלתי במתנה בגד ים של גוטקס או של גדעון אוברזן, בשתי מידות קטן עלי, שמחירו בערך שתי משכורות שלי.. פעם אחת, אחרי תצוגת אופנה חגיגית במיוחד שכל שועי הארץ השתתפו בה, תפסה אותי גוגה ביד ולקחה אותי אל מאחורי הקלעים, היכן שהדוגמניות מתלבשות. כשתמי בן עמי קילפה מעל עצמה זוג מכנסי קטיפה-סטרץ' שחורים מהממים שדיגמנה רגע לפני כן, ישר גוגה חטפה אותם, קיפלה יפה והגישה לי אותם כשהיא אומרת: 'תוך חודש אני רוצה אותך במכנסיים האלה, תפסיקי לטחון!' אלוהים. אני? למכנסיים של תמי בן עמי? זה אלף מידות יותר קטן מהמידה שלי??? אוי ואבוי לי איך הסתבכתי.. נכון, היו כבר סימנים מוקדמים לכך שגוגה לא שבעת רצון מהמשקל שלי. מדי בוקר היא היתה יוצאת לשתות קפה בבית קפה קטן ממול המשרד, וכשהיתה חוזרת - תמיד היתה בידיה שקית עם עוגות או קרואסונים. היא היתה מניחה קרואסון על שולחנה של כל פקידה, וכשהיתה מגיעה אלי - היתה שולפת משקית אחרת גיל או יוגורט ומנחיתה אותם בהחלטיות על שולחני: 'את, זה מה שאת אוכלת, את שומעת? ושלא אראה אותך מכניסה משהו אחר לפה, ברור?' הטרור היה אמיתי, אבל משתלם. תוך כמה חודשים נכנסתי למכנסיים של תמי בן עמי והייתי חתיכה עולמית. המשכתי ללבוש אותם, מה שנקרא 'חנקתי את הבגד' עוד הרבה הרבה זמן אחרי שכבר לא עבדתי שם. עם כל הצ'ופרים והתפקיד הנוצץ והנחשב - היה גבול גם לסיבולת שלי. איך כל זה מתקשר ל'עקיצת הדבורה'? לגוגה היה מנהג, מדי יום שישי, לקנות לכל הבנות במשרד עוגה לשבת, לקחת הביתה. באמצע הבוקר, היה נכנס הבחור מבית הקפה שממול, עם כמה עוגות ארוזות. גוגה היתה קוראת אליו ממקום מושבה: 'תניח אצל זאת ואצל זאת ואצל זאת, עליה (מצביעה עלי) תדלג היא בדיאטה. אולי כשהיא תרזה היא תקבל גם'... (לא פעם היה לוחש לי הבחור מהקפה, בלי שגוגה תשמע, וקורץ בעיניו 'תבואי אלי אח"כ, שמרתי בצד אחת גם בשבילך...' ) אני הייתי בולעת את הרוק בעלבון, רק כדי לגלות כעבור כמה דקות שגם לי יש מתנה לשבת - אבל לא מתנה אכילה.. שרשרת זהב, או סיכה קטנה, או בשבוע שאחרי מצית יוקרתית ומקורית של פייר קארדן וכו'. 'אבל גוגה, אני לא מעשנת בכלל..' הייתי מוחה. 'אז תתחילי!' היתה מגיעה התשובה. בקיצור, אני נשמתי יצאה אל פרוסת 'עקיצת דבורה' והיא סתמה לי את הפה עם תכשיטי זהב.. פיתחתי לי באותה תקופה ערגה כזאת גדולה לעוגה הזאת, עד שמרגע שעזבתי את סיר הלחץ של העבודה הזאת - הפכתי למומחית מספר 1 בעוגות 'עקיצת דבורה'... לא היתה מגדניה אחת שלא דגמתי את הגירסה שלה, ולא היה מתכון אחד של העוגה הזאת שלא ניסיתי... וכן, נכון, כמה מהם יושבים לי על המתניים עד היום.. הכנת העוגה לא הכי פשוטה, קצת פצ'קראי של כמה שלבים, אבל לא ממש נורא.. כדאי להתאמץ. מבין כל המתכונים, אני דווקא די אוהבת את זה שנתנה פעם אודטה . הריהו לפניכם, תתענגו עליו:  עקיצת הדבורה  המצרכיםלבצק השמרים: 30 כפות מחוקות קמח (250 גרם + 2 כפות) 25 גרם שמרים טריים, או חצי חבילה שמרית גרד מחצי לימון 50 גרם חמאה 3 כפות מחוקות סוכר 2 שקיות סוכר וניל 4 כפות חלב רבע כפית מלח 2 ביצים גדולות, קרות מהקרר לקרם וניל: חצי ליטר חלב (שתיים וחצי כוסות) 12 כפות מחוקות סוכר (120 גרם) 4 כפות מחוקות קורנפלור (40 גרם) 2 ביצים שלמות 100 גרם חמאה 1 כפית תמצית וניל לציפוי השקדים: 10 כפות מחוקות סוכר (150 גרם) 4 כפות דבש (50 גרם) 13 כפות חלב (150 מ"ל) 100 גרם חמאה גרד מחצי לימון גדול רבע כפית קינמון 200 גרם שבבי שקדים מולבנים, או רגילים, קצוצים בלהב הפלדה של מעבד מזון לשברים גסים אופן ההכנהמתחילים דווקא עם הכנת קרם הוניל, כי הוא צריך להתקרר במקרר כמה שעות, רצוי אפילו לילה. שמים את כל החומרים לקרם בסיר בינוני, ועל להבה גדולה מבשלים תוך כדי ערבוב מתמיד, עד שזה רותח בבועות גדולות. מרגע הרתיחה, ממשיכים לטרוף על אש גבוהה עוד 2-3 דקות, עד שהעיסה 'נפרדת' מהדפנות. זה סימן שזה סמיך מספיק, ואפשר להוריד מהאש. מכסים, וכשמצטנן, מאפסנים במקרר לקירור מוחלט. מכינים את ציפוי השקדים: מכניסים את כל חומרי הציפוי, מלבד השקדים הגרוסים גס, לסיר קטן, מבשלים על אש גבוהה, עד 10 דקות אחרי הרתיחה. מפעם לפעם מערבבים. אחרי 10 דקות זה סמיך כמו פודינג רך, מכבים את האש. שופכים פנימה את השקדים הגרוסים ומערבבים היטב, מניחים להצטנן עד לדרגת פושר-חמים. אם כל העסק התקשה מדי בטרם מרחנו אותו על הבצק, מדללים עם 1-2 כפות חלב ובוחשים. בשעת המריחה זה צריך להיות נוח למריחה כמו ריבת חלב. וחשוב מאד מאד לא לשים את זה על הבצק כשזה חם, אלא רק פושר. מכינים את הבצק: מערבבים בקערת המערבל את הקמח, השמרים, גרד מחצי לימון שמים בסיר קטן חמאה, סוכר, סוכר וניל, חלב ומלח, מחממים רק עד המסה, מורידים מהאש ומצננים מעט. כשהצטנן - טורפים פנימה 2 ביצים שופכים את הבלילה הזאת אל קערת המערבל בה מחכים לנו הקמח והשמרים, ומפעילים עם קרס הלישה למשך כרבע שעה. (אני קצת חסרת סבלנות כלפי לישה כל כך ארוכה, אז אני נוהגת לזייף קצת, אבל אם יש לכם סבלנות - תפדל) אם כעבור חמש דקות של לישה, גוש הבצק לא נפרד יפה מהדפנות והוא עדיין דביק ואיכסי, מתחילים להוסיף קצת קמח, כף בכל פעם. קורה שצריך להוסיף עד מכסימום 5 כפות נוספות, כדי שהבצק יהיה כדור חלק ויפה ולא דביק. מכסים את הקערה במגבת לחה, ומניחים לבצק לתפוח לפחות במשך שעתיים, עד להכפלה של פעם וחצי מהנפח המקורי. כשתפח, מפעילים שוב את המערבל ולשים 2-3 דקות. מניחים להתפחה שניה, שוב עד גודל וחצי מהמקור. אחרי ההתפחה השניה, שוב לשים 2 דקות, ואז הבצק מוכן לאפיה. מרדדים עם מערוך לצורה עגולה ככל האפשר, עד לגודל של תחתית תבנית עגולה מספר 28. משמנים את תחתית התבנית, ומניחים עליה את הבצק. לפעמים הוא מתכווץ קצת, 'חוזר' אחרי הרידוד להיות קטן יותר. לא כל כך נורא, באפיה הוא יגדל וימלא את כל קוטר התחתית. מורחים על הבצק את ציפוי השקדים שהכנו, כשהוא פושר. מיישרים יפה עם מרית מחממים תנור ל - 200 מעלות ואופים בין 30 ל - 40 דקות עד שזה מקבל צבע קראמל עמוק. כשמוכן, מוציאים מהתנור ומצננים לחלוטין, לפחות שעתיים. חוצים את הבצק לרוחב לשניים, שתתקבלנה שתי שכבות. מורחים על התחתית את כל קרם הוניל שהכנו את השכבה העליונה של הבצק מניחים על משטח עבודה וחותכים לפרוסות יפות, כמספר המנות שאנו רוצים לקבל. פעולה זו מקלה על חיתוך העוגה ומונעת מהקרם לברוח לצדדים כשמפעילים יותר מדי כוח לחיתוך השכבה הנוקשה. ככה המנות חתוכות ומסומנות, וצריך רק להעמיק את החתך לשכבת הקרם ושכבת הבסיס. מרימים את החתיכות הפרוסות אחת אחת ומניחים על הקרם, משחזרים אותן לשכבה אחת שלמה ויפה. מהדקים טיפה עם הידיים, לוחצים על השכבות שהעוגה תונמך טיפה ותתאחה עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר למינימום 4 שעות לפני האכילה. יו, כמה עבודה! אבל שווה שווה.... המתכון עלה לאתר בתאריך: 29.6.04
חזרה לעוגה עוגה לדיון בפורום
|
