|
קופטה נאש דידאן שם המתכון הזה נשמע בסינית? לא, זו רק ארמית.. מסתבר שיש בארץ עדה כזאת, שטוענת שהשפה שהם מדברים היא ארמית.. יש לי שתי חצי-גיסות כאלו. במקור, הם לדעתי סוג של תערובת קורדית-עיראקית, אבל הבנתי שבני העדה הזאת די מתבדלים ומחזיקים מעצמם משהו מיוחד... אחרי הכל, הם טוענים, הם היחידים שמשמרים את שפת אבותינו.. אבל עזבו שפה. איזה מאכלים יש להם אלה! חבל על הזמן. שתי הגיסות האלו שלי, שרה ואסתר, הן אחיותיו למחצה של בעלי לשעבר, תסבוכת משפחתית לא פשוטה.. שתיהן בשלניות בחסד עליון, אחת מהן אפילו מבשלת מקצועית שאנשים עומדים בתור כדי לשים יד על תבשיליה.. שנים רבות התארחנו אצלן בחגים. מאחר והן גרו מחוץ לירושלים, כל אירוח כזה היה בן מספר ימים, כולל לינה, ואני תמיד ניסיתי להגיע הרבה שעות ראש, כדי לספוג מעט מאווירת המטבח שלהן, שלא לדבר על ללמוד מהן.. הסתבר שלא ממש אפשר ללמוד מהן. נסו לחלץ מפיהן כמויות למשל.. חבל אפילו לנסות. 'לפי העין' זו תשובה שגרתית, או 'ככה', עם סימון של חופן קפוץ או יד פתוחה, זה התיאור המדעי ביותר שהן יכולות לתת לשאלה של 'כמה'? ברבות הימים הפסקתי לנסות לסחוט מתכונים. הבנתי שכנראה מי שלא נולד לתוך העדה הזאת, לא כשיר להבנה ולהכנה של המאכלים שלה, רק כשיר לאכילה.. מתכון אחד בכל זאת הצלחתי לקבץ מקטעי הסבר וצפייה במטבח שלהן. מדובר כאן בכדור גדול של עוף טחון ואורז, מבושל במרק צהבהב טעים ביותר. אף פעם לא הצליח לי בדיוק כמו שיוצא להן, אבל בכל זאת, גם מה שהצלחתי להנפיק מתחת ידי לגמרי לא רע.. הנה, ככה מכינים את זה:  קופטה נאש דידאן  המצרכים750 גרם עוף טחון 250 גרם בשר בקר טחון 2 בצלים גדולים, מגורדים במגרדת דקה וסחוטים מנוזלים 1 כוס אורז ארוך 1 ביצה 250 גרם קמח מצה חצי חבילת מרגרינה קרה מאד מלח, פלפל, אבקת מרק, כורכום למרק: שתי כוסות גרגירי חומוס שהושרו כל הלילה במים אבקת מרק כורכום מלח חצי חבילת מרגרינה אופן ההכנהמערבבים את שני סוגי הבשר הטחון מוסיפים את הבצל המגורד והסחוט מוסיפים את האורז השטוף מוסיפים לתערובת ביצה, קמח מצה ותבלינים מכינים את המרק: מרתיחים בסיר מלא מים את גרגירי החומוס, אבקת המרק, הכורכום והמלח. לאחר כרבע שעה של רתיחה חזקה, מוסיפים את חצי חבילת המרגרינה הראשונה, (יש עוד חצי עבור הכופתאות) שתימס לתוך הנוזל הרותח. צרים מעיסת הבשר כופתאות, בגודל אגרוף. חותכים את המרגרינה הקרה לקוביות בגודל זית. דוחפים לכל כופתאה קוביית מרגרינה למרכז, וסוגרים עליה יפה. הדבר נועד להבטיח שהתוך של הכופתאה יהיה רך ומבושל, ולא יציקת בטון בלתי חדירה. לא לנסות לחסוך קלוריות ולוותר על המרגרינה, היא חיונית. יצירת הכופתאה צריכה להתבצע בקלילות, מבלי להדק אותה מדי. היא צריכה להיות אוורירית, כך שאסור ללחוץ כמו כאשר צרים קציצות לטיגון. כאן פשוט מעבירים את גוש העיסה מיד ליד כמה פעמים, עד שהוא מקבל צורת כדור גדול. זורקים את הכופתאות למרק המבעבע, ולאחר שכולן בפנים והמרק עדיין רותח - מנמיכים את האש לבינונית ומבשלים כשלוש שעות. אני אוהבת להכניס ללילה לתנור, כמו חמין. או אם זה מיועד ליום חול, אז לאחר הרתיחה הראשונית, להכניס את הסיר לתנור על חום נמוך, וללכת לעבודה. לחזור בצהריים הביתה, ולהתענג על מעדן.. מעניין, זה מה שאכל אברהם אבינו אצל שרה אשתו? בארם נהריים זה היה? חזרה למאכלי עוף
|
