|
נסיכת הנילוס ברוטב שום אני לא אוהבת דגים. נקודה. אבל רגע, רגע, לפני שחמישים אחוז של הקוראים נוטשים אותי כאן, ומבטלים אותי בבוז כמי שלא מבינה מהחיים שלה, תדעו לכם שזה שאני לא אוהבת - לא אומר שאני לא מכינה.. אני מכינה, אבל עם יד אחת שסותמת את האף, ועם העוויה קלה של הפרצוף. אני מנסה להבין איך קרה שלא נוצרה מערכת יחסים יותר אוהדת ביני לבין היצורים שוכני המים האלה, ולא ממש מצליחה. אולי בגלל שגדלתי בבית שגם בו לא השתגעו על דגים? הרי האדם הוא תבנית נוף שולחנה של אמו, ואצלנו לא בדיוק עלו דגים על השולחן. לא רק שלא אהבתי דגים מלכתחילה, אלא נוספה לי גם אפיזודה קצרה בחיי שהרחיקה אותי מהם עוד יותר. בנעוריי הרחוקים, פעם, עבדתי תקופה מסויימת כשוטפת כלים במסעדת דגים אילתית. ברחתי אז מהבית במסגרת מרד נעורים פרוע במיוחד, ונאלצתי לעבוד כדי לממן את האתנחתא העצמאית הזאת שעשיתי לי בין כתה י' ל - י"א. ערב ערב רוקנתי עשרות צלחות, משאריות של דגים שהותירו הסועדים. לפעמים, בחלומות, ניבטו אלי ראשי דגים פעורי פה, עם עין מתה שננעצה בי במבט חודר בטרם נבלעה במחשכי פח האשפה הגדול. ריחות הטיגון של הדגים אפפו את המטבח, וגרמו לי ללמוד לנשום רק דרך הפה. גם בסעודה של כל הצוות בסוף יום העבודה לא יכולתי להנות, ובשעה שכולם נברו במזלגות מיומנים בינות לעצמות ושלפו משם נתחי דג לבנבנים, הסתפקתי אני בפיתה עם טחינה וקיללתי את מזלי הרע. למה לא יכולתי למצוא עבודה במסעדת סטייקים? אני לא אתפלא אם העבודה הזאת עם הדגים, או עם שאריות הדגים נכון יותר לומר, לא היתה הסיבה שהניעה אותי לחזור הביתה עם זנב מקופל בין הרגליים, ולהתנפל בתאוותנות על מעדניה של אמי שלא היה בהם זכר לצל של דג.. כשבגרתי, והיה לי כבר בית משלי, וילדים שצריך להזין בדברים בריאים, ניסיתי לאמץ לי כמה מתכוני דגים קלים, כדי שלא יאשימו אותי אחר כך שמנעתי מהם להכיר את כל הענף הדגי של המטבח. אחד ממתכוני הדגים הראשונים שניסיתי, ואולי המוצלח שבהם, תמיד הניב מיצמוצי שפתיים ומחמאות. אפילו אני, כלא חסידה גדולה של דגים, מתענגת עליו. אז הנה, ככה מכינים אותו:  נסיכת הנילוס ברוטב שום  המצרכים1 נתח נסיכת הנילוס גדול, מהחבילות הקפואות הנמכרות במרכולים, בערך קילו אחד. 8-10 שיני שום גדולות, כתושות חבילה אחת של כוסברה טריה, קצוצה דק. שני לימונים גדולים שמן לטיגון מלח ופלפל אופן ההכנהאני אוהבת לבטל את הטעם הדגי שיש לדג. מי שדווקא אוהב אותו, מוזמן לדלג על השלב הראשון, שהוא השרייה בת שעה אחת בלימון ומלח. רוחצים היטב את נתח הדג, מקלפים את פיסת העור האפורה עם הקשקשים שתמיד צמודה לחלק ממנו. מניחים את הדג במגש גדול, סוחטים עליו חצי לימון ומוודאים שהמיץ הגיע לכל שטח הפנים של צד אחד. זורים מלח בנדיבות ומשהים כחצי שעה. הופכים את נתח הדג על המגש לצד השני, וחוזרים על הפעולה עם החצי השני של הלימון + מלח. כעבור חצי שעה נוספת, שוטפים היטב את הדג במים זורמים. חותכים את הדג למלבנים בגודל של בערך 6X4 ס"מ. מחממים בסיר מעט שמן, כדי כיסוי התחתית. מכניסים לסיר את שיני השום הכתושות + כף מים. המים גורמים לכך שהשום הכתוש לא ייחרך מהר ויקבל טעם מר. כשהשום מזהיב מעט, מוסיפים את חבילת הכוסברה הקצוצה, וממשיכים לטגן ולערבב במשך כמה דקות. משטחים את הכוסברה על פני כל תחתית הסיר בשכבה אחידה, ומסדרים מעליה את נתחי הדג, רצוי בשכבה אחת בלבד. מפזזרים מעט מלח מעל נתחי הדג (הם כבר ספגו מליחות בזמן ההשרייה עם הלימון) ומעט פלפל. מכסים את הסיר, מנמיכים את האש ונותנים להתבשל כחצי שעה, ללא תוספת מים. הדג מתבשל במיצים שהוא מפריש. כעבור חצי שעה, הופכים בזהירות את נתחי הדג לצד השני. לשים לב שלא לגרום להם להתפורר, בשלב הזה הם די שבריריים. שוב ממליחים קלות וזורים מעט פלפל שחור. מניחים להתבשל כרבע שעה נוספת, ולאחריה סוחטים לתוך הסיר את הלימון השני. מנענעים היטב את הסיר כדי שהלימון יגיע לכל חתיכות הדג, משהים על האש לעוד חמש דקות, ומכבים. טעים לאכול חם, אבל גם קר, בטמפרטורת החדר, זה מעדן.. חזרה לנתפס ברשת
|
