תוכן ההודעה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
  סעודה וירטואלית בארגנטינה - סיכומיםו--- חמדה
| 25/8/2004 00:04 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
סעודה וירטואלית בארגנטינה - סיכומים אוי כמה אני מצטערת על שנבצר ממני להשתתף בסעודה הזאת.... התחייבויות קודמות, אתם יודעים... הספקתי בבוקר עוד להגיע למקום, למועדון הלילה הגדול ששכרנו (מישהו כבר עשה הזמנה של פרחים, אז הרווחנו גרוש או שניים...) ברובע רקולטה של בואנוס איירס, להניח על השולחן את קערת הדולצ'ה דה לצ'ה שהכנתי, ולשים במערכת המצ'וכללת שלהם את הדיסק האגדי של מרסדס סוסה. אבל --- מי שחשב שאני ככה אוותר בקלות על ההשתתפות בארוחה, טעה... בטוח שלא הרגשתם, אבל הצלחתי להדביק לכם שמה זבוב על הקיר, שראה וסיפר לי ה-כ-ל !! קודם כל הוא סיפר שהמון חבר'ה לא הגיעו. או שארגנטינה היתה רחוקה לכם. או שעוד הייתם מלאים ואבוסים מהארוחה היוונית של יום לפני. או שסתם לא בא לכם אוכל דרון אמריקאי... בכל אופן, אלה שבאו עשו חיים ואכלו טוב. האמת, שחשבתי להעזר קצת בזושי, ילידת בואנוס איירס. הייתי בטוחה שהיא תוכל להוציא אתכם קצת לטיול בשכונה, ברובע רקולטה. הרובע הזה הוא מרכז חיי הלילה של העיר, ומלבד מועדונים ודיסקו ומסעדות, יש בו גם בית קברות גדול ומפואר ורבים עולים שם לרגל לקבריהם של כל מיני מפורסמים - כולל הקבר של אוויטה פרון. אבל זושי הצהירה שהיא כבר כמעט לא ארגנטינאית, היא ערדית. תבואו לסביבה שלה - היא תראה לכם בכיף את מפעלי ים המלח וכו', אבל בואנוס איירס היא כבר לא העיר שלה.. היא התנדבה להכין לנו אמפנדס, צ'ימיצ'ורי ואלפחוראס, אבל אמרתי לה שכבר יש, ושהיא יכולה לקחת לה איזה יום חופש כדי לאגור כוחות לארוחה הבאה... אז התחלתם לאכול: זברה הביאה אמפנדס מעולים. זהבה עמלה קשות על קלתיות בצק ממולאות בגבינה ואגוזים, מתכון ארגנטיאי ידוע ואהוב. ומאחר ולא היו עוד מנות ראשונות, המעבר לעיקריות היה מהיר.. אפרת ב.א. הביאה אסאדו (בשר ספר-ריבס) מדהים ובכמות ענקית, 4 קילו בשר! גם שרי הביאה אסאדו מהמם, ולא הסתפקה בזה אלא גם הביאה נתחי אנטריקוט לאסאדו. וואו, איזו חגיגת חלבונים וכולסטרול הלכה שם.. אפרת ב.א. הכינה גם רוטב צ'ימיצ'ורי שליווה יפה את הבשרים. רחל לא התעצלה. היא ניגשה לשף של מסעדת פאפאגאיו ברחוב הארבעה בתל אביב, וביקשה ממנו שיכין לכם צלעות ברוטב סויה. כן כן, הזבוב שלי ראה אתכם מחזיקים את הצלעות בידיים ומכרסמים את הבשר מעל העצם ומלקקים אותה עד תום, כך שלא נשאר לו אפילו טיפת רוטב להתענג עליה... הבשר מה זה ממלא. כולכם שקעתם במין נמנמת של אחרי אוכל, כבדות של עיכול. אבל איפה, לא היה לכם צ'אנס. כשסילבי בסביבה - תשכחו מלנוח. סילבי רקדה ופיזזה, עשתה את כל הפוזות המפורסמות של טנגו ארגנטינאי לבד - כי לא היה בנמצא אף גבר לרפואה, ועודדה אתכן הבנות לקום ולהצטרף אליה. היא עשתה קול חווה אלברשטייני כזה, ושרה לכן: באנה באנה באנה הבנות בשמחה וגם בעצב כך נרקוד לפי הקצב אם נרצה או לא נרצה אז תזמורת - מוזיקה! במחול נצא !! כדי להלהיט את הרוחות, שרי חיברה את המיקרופון לאתר רדיו שמשמיע נון סטופ סלסה, ואכן האווירה הפכה להיות עליזה ותוססת. כל הכבוד לסילבי ושרי, איך שהצלחתן להדביק את כולן בקצב ובתנועה המסחררת.. בינתיים, ערכו המלצרים את שולחן המתוקים, זה שעליו היתה כבר ריבת החלב שלי. רק לאחר מעשה, אחרי שעמדתי ובחשתי את ריבת החלב שעה ארוכה על הגז, דנה באה לי עם טיפ היסטרי שהיה יכול לחסוך לי את העמידה מול הכירה והבחישה המייגעת... היא סיפרה שכדאי להניח בתוך הסיר עם העיסה המבעבעת - כמה גולות (ג'ולות, בלורות) מזכוכית. הבעבוע של הרתיחה מקפיץ את הגולות וככה נוצרת תנועה בתוך העיסה, במקום לעמוד ולבחוש. מילא, תודה דנה, נקסט טיים... מה עוד היה על השולחן המתוק? עוגיות אלפחוראס נהדרות של אפרת ב.א., וקרם קראמל של קרפ ג'קוב ששרי הביאה. זהו. קצת הצטערתי שאף אחת לא הביאה פלאן, הרי פלאן הוא הקינוח הארגנטינאי האולטימטיבי. לא נורא, חסכנו את הקלוריות... המלצרים, שראו אתכן די שפוכות מעייפות ואוכל כבד, החליטו לתדלק אתכן בשתיית מאטה. לא רק שהם חלטו את המשקה, אלא אף הביאו אותו בכלי המסורתי, זה עם הקשית הארוכה שעובר מיד ליד ומפה לפה, כמו מקטרת השלום, כל אחד 'סוחב' קצת מהמשקה החם.. זברה מיד ניצלה את הכמה דקות של שקט כדי להחדיר בכם קצת 'קולטורה'. היא עמדה על הבמה, והקריאה בקול רם תרגום אנגלי לאחד משיריה הגדולים של מרסדס סוסה, 'תודה לחיים' תודה לחיים שנתנו לי כה הרבה, שרה מרסדס ומילאה את החלל בצלילי קולה העמוק. ושרי, שרצתה שתבינו קצת יותר על מקורות הריקוד, סיפרה על הטנגו, והממה אותי כשציטטה משפט שבחיים לא הייתי מקשרת אותו עם טנגו: 'טנגו היא מחשבה עצובה שרוקדים אותה'... בעיני טנגו זה ביטוי לשמחה, אז מה הולך כאן? זברה עוד הצליחה להגניב לכם גם כמה ציטוטים חכמים של חורחה לואיס בורחס, ובזאת תמה שעת הקולטורה. ולמה?? כי אז בדיוק קמה סבין, ושאלה את המלצרים אם יש במקום טלויזיה. כן, יש, ענו לה. אבל למה? אתן רוקדות ושרות עכשיו, לא? לא לא, עזוב שירה וריקודים, ענתה לו סבין, יש עכשיו פרק בטלנובלה שלי, אני חייבת חייבת לראות. זה פרק נורא חשוב, דרמטי, עם המון התפתחויות. כל שאר הבנות הנהנו בשקט, כל אחת מתביישת להודות שגם היא צופה לפחות באיזו טלנובלה אחת, אבל מסתירה את העובדה כדי שלא יחשדו בה שהיא קלת דעת או ריקנית. המלצרים גררו לאולם מקלט טלויזיה , ואת המסך מילאה מיד דמותו של גוסטבו ברמודאס היפיוף. תוך דקה לא היה עם מי לדבר. כולן נבלעו בתוך העלילה. אלה, שהיתה חכמה שרואה את הנולד, עברה ביניכן וחילקה לכולן טישו, לנגב את הדמעות. היא הצטיידה בו מראש, כי ידעה שאין טלנובלה בלי דמעות.. 'די כבר, תפסיקו לבכות' אמרה לכן. 'זה לא שהיא עיוורת באמת, וההוא בכלל לא יתום אל תרחמו עליו. תכף תצוץ לו אמא, ויופיע אבא שנחשב למת הרבה שנים, ופתאום תתגלינה עוד איזה שתי אחיות. חכו חכו עוד פרק או שניים, הכל יסתר! אפילו העיוורת תתחיל לראות!' רובכן מחיתן דמעה, הסתכלתן על השעון והכרזתן שהגיע זמן להתקפל ולחזור הביתה... יש עוד טיסה נורא ארוכה חזרה. ביציאה, שרי עוד חילקה לכן פיסת נייר עם כתובת של עמוד מתכונים ארגנטינאיים מהאתר של קשת. שיהיה. אולי תרצו להכין בבית... תודה לכן בנות על ארוחה נפלאה. הזבוב שלי סיפר לי שהיה טעים ונעים, וכמעט ולא השארתן לו שיירים לזלילה, חיסלתן הכל. נו, טוב, אולי בגלל שמלכתחילה לא היה ממש מספיק אוכל........ אז להתראות בסעודה הבאה!! | שלח לי דוא"ל | בקר באתר שלי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
עץ ההודעה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מקרא: | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||
אני לא רואה שום טלנובלה, פשוט.... הרגשתי לא נעים שלא הבאתי כלום.
-הודעה ללא תוכן
-חדש
-הודעה מיוחדת