אשורה

אשורה זה מעדן נהדר מן המטבח הספרדי, ומרכיבו העיקרי הם גרגירי חיטה מבושלים ברוטב מתוק.
הכנתו תמיד בישרה על אחד משני מאורעות:
או שט"ו בשבט הגיע,
או שלאחד מתינוקות המשפחה צמחה שן ראשונה.
בהתחשב בעובדה שסבתי גידלה 11 ילדים, ואין ספור נכדים, היו סמוכים ובטוחים שהיו לנו המון שיניים ראשונות לחגוג עליהן..

אני זוכרת איך בילדותי נהגנו לתחוב אצבע לפיהם של התינוקות, כדי לנסות ולגלות איזה זיז שן שמתחילה לבקוע. אם נתקלה אצבענו במשהו קשה, אפילו שלא ראו אותו עדיין, תכף התחלנו לצעוק במקהלה ולדרוש שיכינו לנו אשורה.
סבתי תמיד היתה דוחה אותנו: להרגיש זה לא נחשב. צריך לראות!
וכשסוף סוף ראו קצה לבנבן בוקע מן החיך, היתה סיבה למסיבה.

במרכז החצר היו מעמידים פרימוס רב עוצמה, עליו מניחים דוד אלומיניום גדול, כזה שפעם היו גם מרתיחים בו חיתולים של תינוקות, לפני שהאגיס ופאמפרס כבשו את העולם.
תרגיעו, תרגיעו, כמובן שהדוד לבישול החיטה לא היה אותו אחד שבו הרתיחו את החיתולים הצואים.

בתוך הדוד בושלה במים מסוכרים כמות אדירה של גרגירי חיטה. אחרי הכל, שן ראשונה של תינוק מחייבת חגיגה רבת משתתפים, ומלבד המשפחה - זכו גם כל השכנים להתכבד במעדן, ולשמוח בשמחת התינוק. 'מצווה, מצווה' מילמלו כולם, ואני לא בטוחה שזו האחת אכן כלולה בתרי"ג המצוות. סתם מנהג פולקלוריסטי, אבל הוא משך אליו המוני אנשים, כולל סתם עוברי אורח שהזדמנו לשכונה והריחו אשורה..

דוד החיטה המתבשלת רתח וביעבע בחצר במשך כמה שעות, עד שהגרגרים התרככו. אחר כך היו אוספים את כל הצלוחיות הקטנות והקעריות והכוסות שיש בבית (מי שמע אז על כלים חד פעמיים..) והחלו מערים לתוכם את גרגירי החיטה התפוחים.
סבתא שלי היתה פוצחת פיה ומזעיקה בקירות רמות את כל הויזינות שיבואו לטעום, ואלו היו באות עם כל ילדיהן להתכבד, ולפעמים אף היו מביאות כלי קטן מביתן, כדי לקחת בו קצת 'טייק אוויי' לבעל או לילדים אחרים שלא היו נוכחים באותו רגע. מעל האשורה בזקו בנדיבות סוכר וקינמון, אבל אותנו, בני המשפחה צ'יפרו גם עם פינוק נוסף: קצת אגוזים קצוצים.

בט"ו בשבט, היתה גירסת האשורה קצת יותר מושקעת.
טוב, לא היה צריך להאכיל ממנה את כל הרחוב.. רק את בני הבית..
אל גרגירי החיטה התווספו גם פירות יבשים קצוצים, ששידרגו את המנה מעלה מעלה.
זה המתכון אותו אני מביאה לכם היום.
ואגב, לפני הרבה שנים אכלתי משהו קצת דומה לאשורה, אצל חברה פלסטינאית מבית חנינה.
היא קראה לזה בורברה, ואני מעלה גם את המתכון שלה.

אז הנה, ככה מכינים אצל הספרדים את האשורה לט"ו בשבט:




אשורה - מעדן חיטה מבושלת

המצרכים
250 גרם חיטה
2 כוסות סוכר
1 כוס פירות יבשים קצוצים
חופן אגוזים
קינמון

אופן ההכנה
'מבררים' את החיטה (כלומר מנקים מאבנים ולכלוכים בלשון הסבתות )
שמים את גרגירי החיטה בקערה, ושוטפים היטב, ומשרים ללילה בקערה מלאה מים. (אני מדלגת)
למחרת שופכים את מי ההשרייה, ממלאים את הסיר במים חדשים עד כדי כיסוי החיטה, פלוס קצת.
שופכים את 2 כוסות הסוכר לסיר, ומביאים לרתיחה.
מנמיכים את האש ומבשלים עד שהחיטה רכה לנגיסה, אבל לא רכה מדי. שלא תצא נחנחית.
מדי פעם מערבבים בכף עץ.
כשמוכן, מוזגים לקעריות אישיות כמה כפות חיטה עם קצת מהרוטב המתוק שבסיר, ומלמעלה מפזרים קינמון, אגוזים, ופירות יבשים קצוצים.

נו, אז יש לכם איזה תינוק במשפחה שעומדת לבקוע לו שן?
אם לא, חכו לט"ו בשבט הבא..


בחזרה ליום יום חג