|
בנייה - דונאטס צפון אפריקאי את סיפור הדונאטס האלה קיבלתי מאיה. רק אחרי שנרגעתי מהצחוק, הצלחתי לרשום את המתכון בצורה מסודרת. לא יכולתי להסיר מנגד עיני את דמותה, כפי שהצטיירה בדימיוני שעה שסיפרה לי את הסיפור.. ראיתי אותה נלחמת בקערת בצק משתוללת, שממשיכה לתפוח עוד ועוד וגולשת בנהרות ופלגים ויובלים של בצק על פני כל המטבח. ומעשה שהיה כך היה: הזמינה איה חברים לחגוג אתה בבית את הדלקת נר שלישי או רביעי של חנוכה. גולת הכותרת של הערב היו אמורות להיות לביבות הבנייה עליהן גדלה בבית סבתה. הלביבות האלו כיכבו באירועים שונים, ולאו דווקא רק בחנוכה. כל שמחה וכל אירוע חגיגי לא היו שלמים ללא מגש גדול עמוס בנייה חמים ומתוקים. נהוג היה למשל, ביום שלמחרת הכלולות של זוג מבני המשפחה, לחכות מחוץ לחדרם עד אשר תוצג בפני הנשים הסקרניות ההוכחה שהכלה היתה בתולה. כשהיה מוצג לראווה הסדין המוכתם, מילאו את חלל האוויר קריאות הקו-לו-לו, ומיד היו פוצחים בהכנות לטיגון הבנייה המסורתי.. גם אצל איה, הפכו הלביבות האלו לסממן חובה בכל אירוח ומאורע משמח, ומה יכול להיות משמח יותר מאשר יום הולדת וחנוכה גם יחד? סיבה כפולה להכנת הלביבות. לא תמיד נופל יום הולדתה של איה בדיוק על חנוכה, אבל כשזה קורה, אחת לכמה שנים - חייבים לחגוג, ובגדול. המאורע הכפול הזה, חייב חגיגה קצת יותר רבת משתתפים מן הרגיל, ואיה נורא רצתה שיצאו לה 'המון' לביבות, שיספיקו בשפע לכולם. לא ברור לי, ובטוח שגם לא לה, מה היא בדיוק עשתה שם כדי להגדיל את הכמויות.. ההסבר הכי מתקבל על הדעת הוא שהיא הגדילה את כמות השמרים, שיתפח יותר... שיהיה הרבה בצק.... כשאיה עושה דברים - היא עושה אותם עם כל הלב והנשמה והכוונה גם יחד. והפעם הצליח לה, השמרים אכן נשמעו לרצונה ותפחו ותפחו ותפחו.... כשנכנסה איה למטבח לבדוק משהו, חשכו עיניה. קערת הבצק עלתה על גדותיה, והציפה את כל המטבח. נחלים נחלים של בצק זרמו על השיש, גלשו במורד הארונות וגם יצרו אגמים על הרצפה. אי אפשר היה לעצור את התפיחה שהמשיכה לגלוש.. בסופו של דבר, במקום שתצא לה כמות גדולה יותר של בצק, היא נשארה דווקא עם כמות קטנה מהרגיל - כל העודף זרם על הרצפה והארונות. שלא לדבר על עבודת הנקיון הנוספת שנפלה עליה.. אז כן, לעשות דברים מכל הלב זה טוב ונחמד, אבל צריך לקחת בחשבון את התוצאות... ואתם, תשארו בבקשה עם הכמויות המקוריות של המתכון - אוקיי?? הנה הוא:  בנייה - דונאטס צפון אפריקאים  המצרכים1 קילו קמח 50 גרם שמרים כוס מים פושרים 1 כפית סוכר 1 כפית מלח לסירופ רבע קילו סוכר חצי כוס מים חצי לימון סחוט אופן ההכנהשופכים את הקמח בקערה גדולה. באמצע הקמח חופרים גומה קטנה, ולתוכה מכניסים את השמרים. שופכים על השמרים את כוס המים הפושרים וכפית אחת של סוכר. מכסים קצת את הגומה עם מעט קמח מלמעלה מכסים עם מגבת ונותנים לתפוח כרבע שעה. לאחר שהשמרים נמסו ותפחו, לשים ביד את כל חומרי הבצק. ביד השניה מוסיפים מים פושרים, כמה שהבצק 'לוקח', עד לקבלת בצק דליל למדי. המבחן הוא שכשמושכים חתיכת בצק מתוך הקערה, היא נמתחת עם שובל כמו מסטיק. תוך כדי לישה מוסיפים כפית אחת של מלח. מכסים שוב במגבת, ונותנים לתפוח במקום חמים עד להכפלת כמות הבצק. מחממים שמן לטיגון עמוק. קורעים מן הבצק כדורים כדורים. הבצק דביק, ולכן יש להרטיב את הידיים מפעם לפעם. מעבדים כל כדור בצק לצורת עיגול וקורעים חור במרכזה - נוצרת צורה של דונאט... או בייגלה עם חור.. זורקים את הלביבה המחוררת לשמן הרותח ומטגנים עד להזהבה. בינתיים, מכינים את הסירופ. מרתיחים מים וסוכר, מנמיכים את האש ומניחים להתבשל עד לקבלת מרקם קצת צמיג. בשלב הזה מוסיפים את המיץ מחצי הלימון ומערבבים. את הלביבה המטוגנת זורקים ישר אל תוך הסיר עם הסירופ, מיד כשמוציאים אותה מסיר הטיגון. דואגים שהיא תצופה בסירופ מכל עבר, ומוציאים בכף מחוררת לצלחת הגשה. וזהו.... מלקקים את האצבעות, כי אין אין אין כמו הבנייה של איה.. בחזרה ליום יום חג
|
