|
פארקה - דייסת בוקר טוניסאית אחד המעדנים שאכלתי לארוחות הבוקר בנסיעתי לטוניס, היתה מין דייסת קוסקוס מתוקה. כל כך טעימה ומנחמת על הבוקר, יושבת בבטן יפה עד שעת צהריים, ואם יש לי סיבה להתגעגע לטוניס - הדייסה הזאת מתייצבת אי שם למעלה ברשימת הסיבות. מצד שני, יש לי הרבה סיבות לרצות לשכוח את הנסיעה הזאת לטוניס. היא היתה טראומטית מאד. היתה תקופה מסויימת של הפשרת יחסים עם העולם הערבי, כולם נכנסו לאופוריה של שלום בין כולם לכולם, ויצאתי עם משלחת של סוכני נסיעות ישראלים שהזדרזו לנסות לקשור קשרי תיירות עם טוניס. האווירה היתה די מתוחה, לא כל כך ידעו איך לאכול אותנו שם, אבל כולם יצאו מגדרם כדי לרצות אותנו ולהנעים את זמננו. התארחנו במלונות מפוארים, סעדנו במיטב המסעדות, וביקרנו באתרי תיירות מהממים ביופיים ובתוליים בראשוניותם - טרם נמעכו תחת מדרך רגליהם של רבבות תיירים. באחד הבקרים, בעודי יושבת בחדרי במלון, מתכוננת ליציאה לארוחת הבוקר, הדלקתי מתוך סקרנות את הטלויזיה. נפלתי על מהדורת חדשות מקומית, בניב הטוניסאי שלא מוכר לי. כמעט ולא הבנתי מילה וחצי מילה. ואז באו התמונות, שבכדי להבין אותן - לא צריך מילים. אוטובוס התפוצץ בירושלים, קו 18. במרכז הכביש, בין השלד המפוייח של האוטובוס לבין ניידות ואמבולנסים, נח לו שלט ענק, שאפילו במהופך, ועם קצוות שבורים, זיהיתי אותו. זה שלט שעבדתי על עיצובו כל כך הרבה, עד שהכרתי כל פסיק ותג בו. זה היה השלט של משרד הנסיעות שלי, עם הלוגו היפה באנגלית ובעברית.. שבור ומנופץ על הכביש. לרגע לא תפסתי מה זה עושה שם, איך זה הגיע למרכז הכביש, הרי הוא היה תלוי כל כך יפה מעל הכניסה למשרד. טונה כסף שילמתי לעירית ירושלים עבור הרשיון, עבור הזכות להציב אותו ברחוב. התחלתי להחליף תחנות בטירוף, לנסות למצוא משהו שמדבר בשפה שאני מבינה, CNN, BBC... שום כלום. מצאתי מהדורת חדשות בצרפתית, אבל מרוב לחץ לא הצלחתי להבין כלום למרות שאני די שולטת בשפה. קיצורו של דבר - אוטובוס קו 18 התפוצץ ברחוב יפו, בדיוק מול דלת המשרד שלי. עשרות נפגעים. למזלנו היתה שעת בוקר מוקדמת, ועובדי המשרד עוד לא הגיעו לעבודה. כל החזית של המשרד נפגעה, ואני יושבת במרחק שנות אור מהמקום ורואה בטלויזיה שוטרים וחיילים נכנסים למשרד, מפנים שברים וזגוגיות של חלון הראווה, קושרים סרט אדום למנוע כניסה. אני מניחה שאתם יכולים להבין את הפאניקה בה נתקפתי. מיד התחילו טלפונים, לא רק שלי - אלא של כל הסוכנים שהיו אתנו בקבוצה. המרכזיה במלון קרסה, לא רגילה לעומס כזה. מסביבנו הפרצופים הפכו פתאום להיות עוינים, וכל מה שרצינו היה להסתלק משם, לחזור הביתה במהירות האפשרית. זה כמובן היה כמעט בלתי אפשרי. לא היו טיסות ישירות, ועל אלו הלא ישירות לא היו מקומות לכולנו. יומיים תמימים לקח לי לחזור הביתה, בסופו של דבר דרך איסטנבול! אז נחזור לדייסת הבוקר. זה הזכרון הכי נעים שהבאתי אתי משם, וכמובן שיש מתכון. הנה הוא:  פארקה - דייסת בוקר טוניסאית  המצרכיםשתיים וחצי כוסות קוסקוס להכנה מהירה (כמובן שבמתכון המקורי הנשים הטוניסאיות מכינות לבד..) שתיים וחצי כוסות מים חצי כוס סוכר (לי זה היה מתוק מדי, אפשר להפחית כף או כף וחצי מהכמות) רבע כוס שמן כוס וחצי של אגוזים שונים: אגוזי מלך, פקאנים, אילסרים, שקדים מולבנים - הכל שבור גס 1 כוס תמרים קצוצים 2 כוסות חלב חם 20 גרם חמאה אופן ההכנהבסיר קטן מחממים את המים, השמן והסוכר. מביאים לרתיחה. שופכים פנימה את הקוסקוס, מכבים את האש. מכסים את הסיר, ומשהים 10 דקות עד שכל המים ייספגו בקוסקוס. כעבור 10 דקות, בעזרת מזלג, מפרידים את גרגרי הקוסקוס ו'מאווררים' אותם, שלא יהיו גושים. מערבבים פנימה את האגוזים והתמרים מעבירים את הקוסקוס לתבנית חסינת אש, ומכסים אותם ביריעת אלומיניום או פלסטיק נצמד. ממתינים עד לשעת הארוחה. עד השלב הזה ניתן להכין מראש, למשל בלילה לפני. מפוררים את ה - 20 גרם חמאה מעל לפני הקוסקוס מחממים תנור ל - 170 מעלות מכניסים את התבנית לתנור, ללא כיסוי, עד שהחמאה נמסה, הקוסקוס מתחמם ונאפה קצת במשך כ - 20 דקות. מחלקים את הקוסקוס לקעריות עמוקות, ומגישים לשולחן יחד עם קנקן חלב חם. כל אחד 'מרטיב' את הקוסקוס שלו בכמות החלב הרצויה לו. אפשר לבזוק עוד קצת סוכר למי שזה לא מספיק מתוק, וגם קצת קינמון אם אוהבים. בתיאבון! המתכון עלה לאתר בתאריך: 12.10.04 חזרה לעירבובים לדיון בפורום
|
