|
ממרח לימונים פיקנטי עבדה אתי פעם אחת רחל, לפני הרבה שנים, בחורה נחמדה ממוצא תוניסאי, שכל יום היתה מביאה לעבודה שני סנדוויצ'ים עבים, כאלה מפרוסות לחם שמנות שלא שמעו בחיים על דיאטה. כששאר הבנות בחדר היו שולפות את הגיל והירקות החתוכים, היתה הדחלילה הזאת שולפת סנדוויץ' אחד מתוך ניילון מרשרש - ותכף כל החדר נמלא בריח משכר של מטבח ביתי.. לא משנה מה היתה שמה בסנדוויץ', הוא תמיד הריח נהדר, והמסכנה היתה צריכה לבלוע אותו בקושי תחת עינינו החודרות ומבטינו זולגי הריר שליוו כל נגיסה ולעיסה שלה.. מתוך נימוס, היתה מציעה לנו לפעמים 'רוצה ביס?' או 'מי רוצה לטעום' ? אבל אנחנו עשינו עוד קריק-קראק בקרקר הדיקט שהבאנו, ודחינו בלב חצוי ובשפתיים כלות. אבל מה, בכדי לספק את הסקרנות המורעבת שלנו, תמיד אהבנו לתחקר אותה מה יש לה בסנדוויץ', שעושה אותו לכזה מגרה. 'נו, מה יש לך היום?' היינו שואלות, והיא היתה פותחת את הסנדוויץ' ומראה לנו: פעם ביצה קשה, פעם נתחי טונה, פעם גבינה צהובה ופעם חביתה, ופעם נקניק, ופעם קציצות ירק. אבל תמיד תמיד, מתחת למרכיב התורן של הסנדוויץ' - נחה לה על הלחם שכבה עבה בצבע צהבהב חיוור מנוקד פה ושם באדום פפריקתי כזה.. 'זה מה שעושה את כל הטעם!' היתה זו משוויצה לנו, ומספרת כי אצלם בבית - שום דבר לא נכנס לבטן פנימה מבלי להיות מלווה בקצת מן הצהוב הצהוב הזה. פעם אחת העזתי לבקש צנצנת קטנה, שאמא שלה תפריש בשבילי כשהיא מכינה להם בבית. 'אם יהיה לי טעים', הבטחתי, 'אני כבר אכין לבד. אבל שלפחות נראה מה זה!' כמובן שקיבלתי, צינצנת קטנה של גרבר, מלאה עד שני שליש שלה, וכל השאר - עד למכסה - מלא בשמן. או, כמה שמרתי על הצינצנת הזאת מכל משמר, שלא תיגמר לי! למשך כמה ימים, זנחתי את הדיאטה, והתחלתי להביא גם אני סנדוויצ'ים עבים מרוחים בממרח הלימוני, ועמוסים כל טוב, ואם לא הייתי מתביישת להוציא את הסנדוויץ' מהתיק בשעה מוקדמת, הייתי בטח אוכלת את ארוחת הצהריים שלי בתשע בבוקר.. אחרי הצינצנת של הגרבר הפיקנטי, בא גם המתכון, מוכתב מפי אמא שלה, כמובן עם כמויות של בערך כך וכך, וקצת מזה וקצת מזה.. עשיתי כמה נסיונות בבית, שיחקתי עם הכמויות והיחסים והגעתי למשהו שהוא פחות או יותר דומה למקור. אני מציעה להכין, ולשמור צינצנת כזאת תמיד במקרר. זה משדרג נפלא כל כריך שתכינו, ואתם יודעים מה? זה גם נהדר כתוספת לתבשיל שדורש נגיעה לימונית.. מה שכן - אסור להכין כמות גדולה. משום מה, חיי המקרר של הדבר הזה לא ארוכים במיוחד, אלא אם כן מקפיאים חלק. אחת הבנות שעבדה אתנו אז, וקיבלה גם כן את המתכון, סיפרה שהיא נוהגת להכניס את הממרח כולו לתבנית של קוביות קרח, לעטוף בניילון ולשמור בהקפאה. וכל יום, או מתי שהתחשק לה לאכול מזה, היתה שולפת קוביה אחת על צלחת, מפשירה את זה בטמפרטורת החדר לכמה דקות - והנה יש ממרח כמו חדש.. אז הנה, ככה מכינים את 'משדרג הפלאים' הזה:  ממרח לימונים פיקנטי  המצרכים10 לימונים גדולים ויפים 1 ראש שום שלם (צריך לצאת בערך 5 כפיות מלאות שום כתוש. נאמר לי שאפשר גם מהשום הכתוש המוכן שנמכר בצינצנות, אני לא ניסיתי, משתמשת תמיד בשום טרי) 5 כפות שמן 2 עד 2.5 כפות מלח, לפי הטעם 2 עד 2.5 כפיות פלפל שאטה טחון, או אבקת צ'ילי, לפי הסיבולת אופן ההכנהרוחצים את הלימונים היטב, ופורסים לפרוסות עבות - רק כדי שאפשר יהיה לסלק את כל הגרעינים מכניסים את כל הלימונים הנקיים מגרעינים לקערת מעבד המזון, להב פלדה (הלימונים עם הקליפה!) מכניסים את שאר החומרים לקערת המעבד מפעילים ומרסקים למחית חלקה. את הכמות אותה רוצים להקציב לשימוש מיידי, מעבירים לצינצנת שעברה עיקור (שטיפה במים רותחים וייבוש מלא) ולא ממלאים ממש עד הסוף. מלמעלה יוצקים מעט שמן שישמש שכבה מבודדת. את השאר מקפיאים לפי ראות עיניכם - בתבנית של קוביות קרח, או בכוסות חד פעמיות, או בקופסאות פלסטיק - העיקר שיהיה במנות קטנות. כל מאכל שמתאימה לו תוספת חומציות פיקנטית - ישמח מאד להשתדך למטעם הזה. המתכון עלה לאתר בתאריך: 21.6.04 חזרה לעירבובים לדיון בפורום
|
