|
פאניר - גבינה הודית תוצרת בית אצל ההודים, שלא אוכלים בשר, מכבבת הגבינה בלא מעט תבשילים. אם הודי היה מתגלגל במקרה ארצה ומגיע למקרר הגבינות באחד המרכולים שלנו, או למחלקת הגבינות הנמכרות במשקל, ספק אם הוא היה שורד את ההלם... בשבילם גבינה זה דבר פשוט, אחיד וללא ואריאציות, שכל אשה כמעט מכינה בבית מהחלב הטרי שהיא חולבת או קונה באותו יום. אני חייבת לציין שהגבינה שלהם מאד סתמית וחסרת טעם, ולא מזכירה בכלום את הגבינות שלנו, מלבד במראה. אבל מסתבר שזה נעשה כך במכוון: מאחר והגבינה נלווית למאכלים מבושלים, וכמעט ואינה נאכלת לבד, בפני עצמה, הם דואגים שהיא תהייה נייטרלית מאד בטעם, כדי שתוכל לקלוט את טעמי התבשיל ולא תאפיל עליו. נראה לי שהגבינה הזאת, שמאד פשוטה להכנה, יכולה להיות מצויינת עבור אנשים שאוהבים נורא גבינות לבנות קשות, אבל צריכים להקפיד על צריכת המלח והשומן שלהם. כל מיני בעיות לחץ דם וכולסטרול וכאלה. הגבינה הזאת יכולה להיות אידאלית בשבילכם. אבל גם הבריאים לחלוטין, שדוגלים בתוצרת בית, כדי שתהיה להם שליטה על המרכיבים של המזון הבא אל פיהם, מוזמנים להכין את הגבינה הזאת, הנה, כך:  פאניר - גבינה הודית תוצרת בית  המצרכים2 ליטר חלב 3% חצי כוס מיץ לימון טרי חיתול או בד גזה לניקוז המים אופן ההכנהמחמם את שני הליטרים חלב בסיר כשזה רותח, מוסיפים לסיר חצי כוס מיץ לימון החלב מיד מתגבש לגושים שמים את הכל בחיתול בד, או ביריעת גזה מחוררת, קושרים בצורה שאפשר יהיה לתלות את זה מעל לכיור או מעל לקערה, ונותנים לכל הנוזלים לטפטף. כשנראה שכל הנוזלים המיותרים התנקזו החוצה, עוטפים את הגוש בפיסת בד נוספת, אפשר מגבת מטבח נקיה מכותנה. נותנים לגוש הזה צורה מרובעת או מלבנית על ידי שמעצבים אותו בידיים, דרך החיתול והמגבת מניחים על השיש, ושמים מעל זה משהו כבד - מחבת או קערת חרס. כעבור שעה, הגבינה מוכנה לשימוש ולחיתוך. האמת - טרם ניסיתי. אני אשמח אם מישהו שמחליט לנסות, יספר לי על כך.. תודה. חזרה
למסביב לעולם
|
