|
אום עלי - קינוח מצרי אום עלי, ניחשתם נכון, זו אמא של עלי, בתרגום מערבית. אין לי מושג מי היא היתה, והאם היא המציאה את מנת הקינוח המופלאה הזאת, או שמאיזושהי סיבה החליטו סתם כך לקרוא למנה על שמה. כך או כך, אני בטוחה שהעלי הזה בטח היה ילד מאד מאושר. כי אין מי שאוכל מהמתוק הטעים הזה, ועל פניו לא נמרח מיד חיוך של אושר עילאי.. בתקופה מסויימת בחיי נהגתי לנסוע למצרים לעיתים קרובות, לרגל עבודתי. ליוויתי קבוצות של תיירים אמריקאים שהגיעו לביקורים במצרים, והפכתי להיות ממש בת בית במלונות הפאר של קהיר. עמיתתי לעבודה שם היתה בחורה אמריקאית יפהיפיה בשם מרי. וואספית אמיתית, בלונדינית עם פני מלאך ועיניים כחולות עמוקות, במשקל של בערך 150 ק"ג. היא חיה במצרים כמה שנים, ועסקה בתיירות, והאמינה שבגלגול קודם היא היתה מלכה מצריה. בנעוריה, היא השתתפה במין סדנא שבה איזה שרלטן 'גילה' למשתתפים מה הם היו בחיים הקודמים שלהם. מרגע שהיא 'למדה' על השורשים המצריים שלה, היא נסעה למצרים כדי לחיות שם, קרוב למקורות. היא למדה את השפה הערבית, ולשמוע אותה מדברת מצרית עם הרייייש האמריקאית המתגלגלת, וכל אותיות הח' והכ' והע' נתקעות לה בחיך - היה אחד הדברים הכי מצחיקים שיש. אף אחד לא הבין מה היא מדברת בערבית, אבל כל המצרים תלו בה ובפניה היפות עיניים של עגל, ונמסו על המקום מרוב הערצה. אשה כזאת, בהירה וגדולה, עם פני ירח ותחת ענק מתנדנד, היא משאת נפשם. ואני, שגם כן התברכתי באגן ים תיכוני לא מבוטל, עמדתי בצלה, הייתי רק סגניתה של של המלכה. עיניים חומות ושיער כהה זה לא חריג בשבילם, יש להם הרבה כאלה משלהם, סטנדרטי מדי. גם הישבן המכובד שלי, הגיע לו הרבה כבוד, אבל לא כמו לזה של מרי שהיה כפול ממנו.. שתינו ביחד, מטיילות ברחובות קהיר, זו היתה אטרקציה ממש קטלנית.. מאחורינו נשרכו תמיד חבורות של גברים שצעדו בדממה ותלו מבטים חומדים באחורינו המתנדנדים. כשהיינו חוצות כביש למשל, באחת הככרות המרכזיות והסואנות, היתה התנועה נעצרת לכבודנו. בקיצור, בפעם הראשונה בחיים הרגשנו שאנחנו יושבות על נכס נכבד ביותר.. איך כל זה קשור לאום עלי? קשור, קשור. התיאור הזה בא להקדים ולהסביר לכם, למה מרי יכלה להשיג כל מה שהיא רוצה, מכל אחד, בכל מקום.. כולל במסעדות שאום עלי בכלל לא הופיע בתפריט שלהם. לבקשתה של מרי, היה השף מטריח את עצמו ומכין מיד שתי מנות ספיישל אום עלי, בשביל שתי הנשים האלו מן החלומות.. כל אחד במצרים מכיר מה זה אום עלי, אלא שלא בכל מקום ניתן להזמין אותו. מרי ואני, מיום שהתוודענו לקינוח הזה, סרבנו לסיים ארוחה בלעדיו. הרבה פעמים היה המלצר מתחיל להגיד 'אין לנו', אבל מרי רק עיפעפה בעיניה הכחולות ומילמלה משהו בערבית מתגלגלת, והמלצר פשוט היה נמס כמו חמאה על מחבת חמה. מיד היתה מתחילה תכונה במסעדה ובמטבח, אם היו חסרים מצרכים להכנה, היה מישהו נשלח מיד לקנותם, אבל קיצורו של דבר הוא שתמיד תמיד סיימנו א הארוחה עם אום עלי. ביום בהיר, באחת הנסיעות, הצלחתי לשים יד על מתכון מסודר. ניסיתי אותו בארץ רק פעם אחת - לא בגלל שלא היה טעים. נהפוך הוא, היה מעולה. אבל החלטתי להשאיר לי את אום עלי כזכרון ממצרים, לא רוצה להפוך אותו למאכל של חולין בבית.. כל מי שלא רואה את עצמו נוסע למצרים בזמן הקרוב (שזה בערך כולנו, למרבה הצער..) מוזמן להתוודע לקינוח הזה במטבחו הפרטי.  אום עלי - קינוח מצרי  המצרכים6-8 פרוסות לחם לבן, ללא הקרום הקשה. (אפשר לחם ישן) חצי ליטר חלב רבע כוס סוכר כמה טיפות תמצית מי ורדים (אפשר לוותר ולא יקרה כלום) חצי כוס צימוקים חצי כוס אגוזים חצי כוס שקדים קלויים ללא מלח חצי כוס פיסטוקים קלויים ללא מלח חופן קוקוס מגורד (אפשר לוותר) למעטה שמנת: 1 מיכל שמנת מתוקה 1 כוס חלב 3 כפיות עמילן תירס - קורנפלאור 2 כפות סוכר אופן ההכנהמערבבים חצי ליטר חלב עם רבע כוס סוכר, עד שהסוכר נמס מוסיפים את מי הורדים לחלב יוצקים את החלב הממותק על פרוסות הלחם הלבן, במגש היכול להכיל אותן בשכבה אחת נותנים לכל הנוזל להספג בלחם אפשר להכין את המאפה בתבנית אחת גדולה, כמו פשטידה. או לחלק לתבניות אישיות קטנות יותר מערבבים את כל סוגי האגוזים/שקדים, ושוברים אותם גס בעזרת פטיש השניצלים או משהו כזה זורים את תערובת האגוזים על פרוסות הלחם מוסיפים את הצימוקים מפזרים קוקוס מעל הכל מערבבים בסיר את השמנת המתוקה עם הסוכר מערבבים את הקורנפלאור בכוס החלב מוסיפים לתערובת שבסיר, ומבשלים על אש נמוכה עד שמסמיך יוצקים את תערובת השמנת מעל לפרוסות הלחם והאגוזים מכניסים לתנור חם שחומם מראש ל - 180 מעלות, ואופים כ - 25 דקות, או עד שפני המאפה מזהיבים. המנה נשארת קצת נוזלית, אבל כל טיפה שקולה את משקלה בזהב.. אוכלים ומתענגים וחולמים שפעם אפשר יהיה לבלות את החופשה השנתית בקהיר או באסוואן.. חזרה לרגעים מתוקים לדיון בפורום
|
