|
פיתה יוונית הקיץ עושה לי את זה. מביא לי את יוון לראש.. כמה געגועים יש בי לארץ הקרובה והמטרפת הזאת, שהנה, נמצאת ממש מתחת לאף, קל יותר להגיע אליה מאשר לחיפה למשל, ובכל זאת כמה וכמה שנים לא ביקרתי בה. אולי לכל אחד 'כתובה' מיכסה מסויימת של פעמים שהוא אמור לבקר במקום מסוים. ואני בטח ביזבזתי את כל המיכסה בשנים בהן נסעתי הרבה ליוון בתוקף עבודתי.. זכורה לי במיוחד פעם אחת, בה יצא לי לטעום את יוון, תרתי משמע, כמות שהיא באמת, ולא בפוזה התיירותית שלה. החברה האמריקאית בשבילה עבדתי, עמדה לחכור ספינה עבור תוכניות סיור בים האגיאי לקבוצות התיירים שלה. נוצר קשר עם בעל הספינה, טיפוס ששווה לכתוב עליו ספר שלם ולא רק סיפורון קטן, לכן לא ניגע בו הפעם, ואני ומנכ"ל החברה הוזמנו להתארח על סיפונה של הספינה כדי לדגום את מה שהיא יכולה להציע. באותו שבוע היתה הספינה משייטת בקו קבוע בין האיים, ואנחנו היינו אמורים לעלות עליה בחניה קצרה לתידלוק שהיא עושה בנמל פיראוס. אני הגעתי בטיסה מהארץ, והביג בוס היה אמור לנחות באותו זמן מטיסה שהביאה אותו מניו יורק. אבל, איתרע המזל, והטיסה שלו התאחרה בכמה שעות טובות, ולא הספקנו להגיע לנמל לפני שהספינה יצאה לדרכה. אמנם חיכו לנו קצת, אבל המתנה ממושכת היתה משבשת לקפטיין העצבני את כל הלו"ז, והוא לא הסכים להתעכב, לא משנה איזה אורחים חשובים היינו.. 'תתפסו אותנו לאורך הדרך, באחד האיים' זה מה שהיה להם להציע. הרבה חברים חשובים בענף התיירות היו לנו באתונה, שכן החברה שלנו היתה אחת הגדולות והמחוזרות ביותר. ותכף קפצו עלינו עם כמה הצעות איך להדביק את הספינה. מתוך כל ההצעות קיבלנו אחת של ידיד יקר, בעלים של משרד נסיעות גדול, שאמר שיש לו בית באי פורוס, לשם אמורה להגיע ספינת הטיולים שלנו למחרת בבוקר. על המקום הוא סידר לנו כרטיסי הפלגה על רחפת 'פליינג דולפין' לפורוס, ובכמה טלפונים הסדיר הכל כך שיחכו לנו על המזח, יקחו אותנו לבית שלו, וידאגו לכל צרכינו עד למחרת בבוקר שנעלה על הספינה. אוי, איך שעשירי יוון האלה יודעים לחיות!! הבית של ג'ורג' היה מין 'בית וויקאנד' כזה, שהוא ומשפחתו נהגו לבלות בו את סופי השבוע שלהם. לפיכך הוא היה מצוייד ומאובזר ממש כמו הבית הקבוע שלהם, עם כל הנוחיות. הבית נבנה בצד הלא כל כך מיושב של פורוס, בתוך נוף הררי פראי, וישב על צלע של גבעה מעל הים. כמובן שהוא היה בנוי בסגנון היווני הכל כך משגע, כמו שרואים בתמונות. כולו צבוע לבן ותכלת, בחזיתו - ממש מול הים, מרפסת ענקית מוצלת על ידי פרגולה יפהיפיה שגפנים השתרגו עליה והפכו אותה ממש לסוכה, עם אשכולות ענבים (היו בוסר) מבצבצים מפה ומשם. זוג זקנים, עובדי משק הבית, תיחזקו בשבילם את המקום, והגישו את כל השירותים הנדרשים למשפחה ולאורחים שלהם. הבעל, איזה מין זורבה טיפוסי עם כובע קסקט ומגפיים גבוהות, בא לפגוש אותנו על מזח הפליינג דולפין, והסיע אותנו בסירת המנוע המודרנית שלו אל הצד השני של האי, אל הבית. שם קידמה את פנינו אשתו המבוגרת, איזו מאריה יווניה טיפוסית, שלא ידעה ולו גם מילה אחת בשפה שאינה יוונית.. בעלה ידע להגיד 'הלו' ו 'פליז'.. אחרי שגמרנו 'להתעלף' מהבית, ומהמיקום המדהים שלו, הובילו אותנו בני הזוג לסוכה המוצלת, והגישו לנו לימונדה קרה ומשקה יווני בשם 'רצינה', מין שרף של מחטי אורן, עם צלחת מלפפונים חתוכים לרבעים ובזוקים במלח. כמה פשוט וכמה טעים!! בתנועות ידיים הם נתנו לנו להבין שהם דואגים לנו לארוחה, ושעוד מעט היא תהיה מוכנה.. הם הצביעו לנו על דרגשים/מיטות כאלו בצל עצי הגפן, והציעו לנו לשכב קצת לנוח - זה מאד נעים עם הבריזה שבאה מן הים. הבוס מאמריקה שהיה שפוך לגמרי קיבל את ההצעה ונרדם תוך שניה, אבל אני, חבל היה לי לבזבז את הכיף על שינה.. עשיתי סיור קטן בבית, והתפללתי שיהיה לי רק חדר אחד ממנו + המרפסת אל הים.. לא צריכה יותר מזה. בסלון הענק, שכל חלונות הזכוכית שלו פונים גם הם לים, היתה ספריה גדולה, עמוסה בספרים. איש ספר הוא הג'ורג' הזה, ידידינו. כמה חבל ש -95% מהם היו ביוונית ולא יכולתי לקרוא כלום... בסוף מצאתי איזה מגזין באנגלית, לקחתי לי החוצה, ועם כוס משקה מול הים, כשהרוח מלטפת את פני, התיישבתי לקרוא ולחכות לארוחה. להפתעתי, ראיתי את הזורבה שלנו נכנס לסירת המנוע שלו, ומפליג לתוך הים הפתוח. מה? אשתו שלחה אותו להביא משהו מהמכולת? אבל הוא לא נסע לכיוון המיושב של האי, אלא לאמצע הים..? אחר כך נעצרה הסירה על מקומה, המנוע דומם, והיה לי רחוק מכדי לראות מה בדיוק הוא עושה, עד שקלטתי שהוא פשוט דג לנו דגים לארוחה... בינתיים, החל החלל מתמלא בניחוחות לא מוכרים, כאלה של טיגונים בשמן זית כבד. אני והסקרנות הקולינארית שלי כמעט ולא התאפקנו מלהציץ למטבח, אבל לא היה נעים להפריע. גם נחתנו על ראשם כרעם ביום בהיר באמצע השבוע - דבר שהם לו מורגלים בו - וגם לנדנד לה עם שאלות של מה זה ומי זה, ולהסתפק בתנועות ידיים? התאפקתי. כעבור מספר דקות חזר האיש מהים, ובידו סל גומי שחור שלא איפשר להציץ מה בתוכו. הוא נבלע במטבח, וקצת לאחר מכן החל עולה משם ניחוח של דגים מטוגנים - דבר שבדרך כלל היה זוכה לעיקום פרצוף מצידי, אבל הפעם הייתי כל כך מוקסמת מהמקום ומהאווירה שלא רציתי לתת לשום דבר לקלקל לי את החוויה, אפילו לדגים שאני לא כל כך אוהבת. הארוחה הוגשה גם כן על המרפסת המוצלת. איזה שולחן-משתה נפתח בפנינו.... הכל כל כך פשוט, אבל טעים בטירוף. חוריאטיקי סאלאטה - שזה סלט יווני, אבל לא כמו של קפולסקי, כן? צזיקי, זיתים מטמטמים, חצילים מטוגנים ושרויים בחומץ, סאגאנאקי - שזה גבינה מטוגנת, סקורדאליה - שזה סלט שום מהמם, פיתות מאפה בית חמות חמות מהתנור, ובמרכז השולחן - קערת דגים קטנים ורדרדים, מטוגנים במעטפת פריכה, עם רבעי לימון.. אוח אוח, איזו חגיגה הלכה שם.. שני מתכונים הייתי נחושה בדעתי לקבל מהגברת הזקנה, ולא היה אכפת לי משום קשיי שפה והבנה! הלכתי אליה למטבח עם נייר ועט, הצבעתי על הפיתות ועל סלט השום, והבהרתי לה שאני לא יוצאת עד שהיא לא מראה לי איך.. המסכנה לא הבינה מאיפה באתי לה, אבל נראה היה שהיא שמחה ללמד מישהו את רזי המטבח שלה.. וככה, במקום להכתיב לי את המתכונים, היא פשוט הלכה והביאה את המצרכים, הניחה אותם לפני, והראתה לי מידות בכוסות ובכפות.. עם הרבה תנועות בידיים ובאצבעות והמהומי 'אהממ' ו 'אה', או 'ניי' (שזה דווקא כן ביוונית למרות ההשתמעות השלילית,) ו 'אוכי' (שזה לא) הצלחתי לצאת פחות או יותר עם מרשם מסודר. אלא שאני אמנם הרפתקנית, אבל לא עד כדי כך. לא העזתי לנסות את המתכונים לפני שקיבלתי חיזוקים שאכן הבנתי נכון. כשהגעתי כעבור כמה ימים לאתונה, ישבתי עם חברתי כריסטינה בבית קפה, ועברתי אתה שלב אחרי שלב על המתכונים, כדי לוודא שהכל שם בסדר. אלא שהפרינססה הזאת, בת של איל ספנות ידוע ביוון (לא כמו אונאסיס, קצת פחות) בחיים שלה לא עמדה ליד כירה של גז או תנור, אז מאיפה שהיא תדע? היא צילצלה לטבחית בבית שלהם, וככה במין טלפון שבור חצי ביוונית, חצי באנגלית - הצלחנו להעמיד שני מתכונים לתפארת. הנה הם, מתכון הפיתות היווניות, ומתכון סלט השום, סקורדאליה, בדף נפרד.  פיתות יוניות  המצרכים2 + 1/2 כוסות קמח רגיל 1 כוס מים חמימים כפית מלח 1 כף שמן זית 1 כף סוכר 1 כף שמרים יבשים ככה הכנתי אותם, מתוך געגועים, אתמול:  אופן ההכנהאני הכנתי הכל בקערת מעבד המזון, עם וו הפלסטיק, אבל אפשר ורצוי להכין ידנית. 'מרגישים' את הבצק טוב יותר. מכניסים לקערת המעבד את השמרים, הסוכר, שמן הזית וכוס אחת של קמח, ומתחילים לערבל מוסיפים בהדרגה כוס מים חמימים, בזהירות זה משפריץ מוסיפים כוס נוספת של קמח, ואת כפית המלח, מעבדים לבצק בשלב הזה הבצק הוא דביק, וצריך להוסיף לו את יתרת חצי כוס הקמח, אלא שלא מוסיפים אותה בבת אחת אלא כף אחרי כף, עד שרואים שהבצק התאחד ונפרד מדפנות הקערה. אז עוצרים את הוספת הקמח, אפילו אם לא הסתיימה כל חצי הכוס. אם לשים ביד, מוסיפים גם כן את חצי כוס הקמח האחרונה בהדרגה, רק עד שרואים שהבצק לא דביק. קורה לפעמים שצריך להוסיף כף קמח נוספת למניעת דביקות, מעבר לחצי הכוס. זה פשוט תלוי בסוג הקמח ובגודל כוס הנוזלים שהכנסתם, אבל רצוי לא להוסיף קמח מעבר למידה, כי אז הפיתות יוצאות יבשות. מוציאים את כדור הבצק מקערת המעבד, ולשים אותו ביד 2-3 דקות משמנים ביד קערת פלסטיק גדולה במעט שמן זית, ומניחים במרכזה את כדור הבצק, מלטפים אותו עם היד שיקבל את קצת השמן שנותר לכם על היד. עכשיו פטנט להתפחה: מכניסים את הקערה עם הבצק למיקרוגל, ומפעילים אותו ל - 10 שניות, ולא יותר. לא פותחים את דלת המיקרו, משאירים שם את הבצק להתפחה במשך שעה אחת. הוא מכפיל את נפחו. מי שמעדיף להתפיח בשיטה המסורתית, שפשוט יכסה את הקערה בפלסטיק או מגבת ויניח במקום חמים עד שהבצק מוכפל. מכינים שתי תבניות גדולות של התנור, מצפים בנייר אפיה. חובטים בבצק התפוח להוציא את האוויר ולשים כדקה. מחלקים את הבצק ל - 8 כדורים. מרדדים כל כדור על משטח מקומח קלות, לעיגול בערך בקוטר 20 ס"מ. זה יוצא דק למדי. מניחים בכל תבנית ארבעה עיגולים מכסים את התבנית במגבת קצת לחה, ומחכים להתפחה שניה, בערך חצי שעה מחממים תנור לחום גבוה, 220 מעלות לפחות כשהתנור חם מאד, מכניסים מגש אחד ל 5-7 דקות. סוד ההצלחה של הפיתות הוא בחום הגבוה, הן אמורות להתנפח ולהזהיב כמה שאפשר מהר, אחרת המרקם יוצא יבשושי. חוזרים על הפעולה עם המגש השני. הפיתות האלו נהדרות למילוי באיזה תוכן. חביתה או נקניקים. ההתנפחות פותחת אותם כך שהאמצע אינו דבוק, אלא נוצר מין כיס. הן לא בשרניות ועבות, אלא דקיקות ואווריריות, ובעלות טעם מעודן. ככל ששמן הזית שתשתמשו בו יהיה משובח יותר, כך טעמו יורגש יותר. בהצלחה ובתיאבון, ולמתכון סלט השום, הקישו כאן - סקורדאליה. המתכון עלה לאתר בתאריך: 1.7.04 מתכון זה שייך לאתר מתכונים.נט ומוגן בזכויות יוצרים - אין להעתיק, להפיץ או לפרסם בדרך כלשהי חזרה
להכל מלוח לדיון בפורום
|
