קונגרס הונילה
היום, 30.9.04, נפתח בקאן שבצרפת, קונגרס הוניל השנתי.
אנחנו שולחים יד בטבעיות ובהסח הדעת, לבקבוקון של תמצית וניל,( מקורמיק או לא מקורמיק - הויכוח עוד ניטש בין החסידים למתנגדים ) או חוצים לרוחב מקל וניל ומגרדים מתוכו את גרגרי הטעם השחורים.
אבל בשוק הוניל בעולם מתחוללת מזה כמה שנים סערה, ותעשיית הוניל עוברת משבר.
מסתבר ששינויים דרמטיים במחירי הוניל הפכו את השוק על פיו, ולכן נזעקו אנשי הענף וקבעו, זו השנה השניה (בשנה שעברה התקיים בקונגרס בפרינסטון בארה"ב) מפגש צמרת של כל המגדלים, הסוחרים, מומחי טעם וריח, יצרני מזון שונים ואנשי אקדמיה, כדי לדון בגורלו של הענף.
מקווה שיפתרו שם את כל הבעיות שלהם, שלא נרגיש, חלילה, מצוקת וניל..
נכתב על ידי: חמדה
לדיון בפורום
28.9.04
אומרים שאנחנו אוכלים גם עם העיניים, לא?
אז תראו איזה יופי של מאכלים לעיניים הסינים יודעים להכין..
התמונות הגיעו אלי כמצגת, ללא קרדיט ליוצר המצגת.
תודה לבתיה ששלחה אותה אלי.
זה אוכל זה? או תערוכת אמנות?
בתיאבון!
נכתב על ידי: חמדה
לדיון בפורום
24.9.04
לדיון בפורום
20.9.04
הפחמימה היא השטן החדש של אמריקה...
בערב ראש השנה, התפרסמה במוסף 'זמנים מודרנים' של ידיעות אחרונות כתבת ענק של ליאת משאם-פריזם, המבשרת על הטרנד החדש של 'אכילה נכונה' באמריקה.
מאחר וסופם של כל הטרנדים האלה להגיע אלינו, גם אם באיחור מה, אנו מביאות הנה תקציר וקטעים נבחרים מתוך הכתבה, כדי שנוכל להתכונן...
לאן שתפנו, (ציטוט מהכתבה) המהפיכה דלת-הפחמימות כובשת לבבות ומוחות, שלא לדבר על הגופות.
הצמצום בצריכת פחמימות הפך בשנה האחרונה למשהו שמזכיר קנאות דתית באמריקה אובססיבית. הכהן הגדול של הגל האנטי פחמימתי הוא ד"ר רוברט אטקינס המנוח, שהפך לגורו הדיאטות המשפיע ביותר בעולם. ספרו, 'ד"ר אטקינס: מהפכת דיאטה חדשה' נקרא על ידי יותר מ - 30 מיליון בני אדם, והוא נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם בעשור האחרון.
לאטקינס, כמו גם לכל כהני הדיאטות דלות הפחמימות שבאו בעקבותיו (סאות' ביץ', דיאטת ה 'זון', והחדשה הטריה ביותר, דיאטת ה 'המפטונס' ) יש עצה אחת לכל המבקשים לאבד ממשקלם:
הפחיתו את צריכת הפחמימות שלכם, על ידי הגבלה או המנעות, מרוב הפירות, הדגנים, תפוחי אדמה, האורז, הפסטה ורוב הירקות העמילניים.
החליפו אותם בחלבונים (בשר, פירות ים, ביצים, גבינות) ושומנים (שמן זית, שמנת, חמאה אמיתית, מיונז..)
ממציאי הדיאטות טוענים שהתוכנית עובדת בגלל שחלבונים ושומנים משביעים אותנו מהר יותר, ובמידה מספקת יותר מאשר פחמימות, מה שגורם להורדת כמויות המזון.
הם גם טוענים, שצריכה של פחמימות גורמת לשחרור אינסולין, שגורם לייצור ואחסון שומן בגוף. הפחתה של הפחמימות מפחיתה את אגירת השומן.
הטירוף באמריקה חוגג:
במסעדות שינו תפריטים, כדי להתאים לדרישות הקהל האנטי פחממתי. אנשים למשל מזמינים 'סנדוויץ' ללא לחם'.. ואפילו המציאו לזה כבר שם חדש - 'סנדוויצ'ים עם סכין ומזלג'.
והכתבה ממשיכה:
אתה פשוט לא יכול לשרוד היום בעסקי המסעדנות אם אין לך בתפריט מנות דלות פחמימות.
למסעדת 'רובי טיוזדיי' למשל, יש בתפריט לא פחות מאשר 40 מנות דלות פחמימות.
ברשת המסעדות 'פריידיי'ס, התנועה זינקה ב - 10% בחודשים שלאחר הצגת 'תפריט רשמי מאושר אטקינס'.
בהלת הפחמימות לא פסחה גם על רשתות המזון המהיר:
במקדונל'ס, העובדים קיבלו הנחיה שעליהם להגיש, בכל מקרה שיתבקשו, המבורגר ללא לחמניה, בתוך קופסה, מונח על תפזורת של עלי חסה עגבניות ובצל.
בברגר קינג, שכבר עידכנה את התפריט שלה פעמיים בחודשים האחרונים, תקבלו את ההמבורגר עטוף בעלה חסה פריך, ועליו תוכלו להזליף רוטב דל פחמימות.
ברשתות הפיצה הספיקו כבר להמציא 'פיצה ללא בצק' וברשת הדונאטס 'קריספי קרים', הבטיחו לצאת עד סוף השנה עם ליין חדש דל פחמימות.
'היינץ' הוציאה 75% מהפחמימות בקטשופ שלה.
'הרשי' השיקה חטיף שוקולד עם גרם אחד של סוכר, ו'שרה לי' התחילה לשווק לחמים מופחתי פחמימות.
סקר שפורסם בעיתון 'יו אס איי טודיי' מגלה שמכירות מזונות המסומנים כדלי פחמימות, עלו ב - 238% ביחס לתקופה הדומה אשתקד.
למעלה מ - 586 מוצרים דלי פחמימות חדשים עלו על המדפים ברבעון הראשון של 2004!
מכירות תפוחי האדמה בארה"ב ירדו ב - 10% בשנה האחרונה, וגם מכירות האורז והפסטה נמצאות בירידה מדאיגה. מועצת תפוחי האדמה של ארה"ב נזעקה, ויצאה בקמפיין שנועד להשיב לתפוח האדמה את כבודו האבוד.
עד סוף שנת 2004, ייצאו לשוק בארה"ב לא פחות מאשר 191 ספרים 'דלי פחמימות', וזאת בהשוואה ל - 19 בשנת 1999.
השאלה החשובה היא - האם זה עובד??
כתב העת 'ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין' מצא שאנשים על דיאטת עתירת חלבונים, עתירת שומן ודלת פחמימות, יורדים פי שניים במשקל במשך ששה חודשים, בהשוואה לאנשים שנמצאים בדיאטת דלת שומנים, מן הסוג המומלץ על ידי רוב הדיאטיקנים.
מאידך, קיימות עדויות לכך, שחסידי אטקינס למשל, מחזירים לעצמם את רוב המשקל ברגע שהם נוטשים את דרך האכילה המסויימת הזאת.
חילוקי הדעות כבדים ביותר, וכל צד מושך לכיוון הרצוי לו.
ימים יגידו מי צודק...
והערה אישית אחת שלי, (חמדה) מנסיוני הטרי מאד מאד מן החודשים האחרונים:
חודשיים וחצי של אכילה לפי שיטת דיאטה מסויימת, הדוגלת בשפע פחמימות ומיעוט שומן, לא הורידו ממני גרם אחד. נהפוך הוא. העליתי כמה ק"ג. (איזו באעסה. גם להיות בדיאטה, על כל המשתמע מכך, גם לא לרדת במשקל, וגם לעלות!!)
מיד לאחר מכן פצחתי בדיאטת סאות ביץ' המפורסמת, ונכון לרגע זה - אני שמחה לחגוג ירידה של 7 ק"ג בשלושה חודשים. ואני אוכלת, לא סובלת ולא מתענה..
כנראה שגם בעניין הדיאטה, אל לאנשים להסחף עם העדר, אלא למצוא את הדבר שמתאים להם..
ומסתבר שמה שנחשב אכילה שפויה ואפקטיבית אצל בן אדם אחד, לא בהכרח שפוי ומתאים לאדם אחר.
אז שנהיה רק בריאים ורזים בשנה המתחדשת עלינו לטובה...
נכתב על ידי: חמדה&איה
לדיון בפורום
13.9.04
סעודת ראש השנה - הברכות והמתכונים..
כל עדה ומנהגיה...
ועם חלוף הדורות, יותר ויותר מנהגים חולפים עמם.
אצלנו במשפחה, מנסים לשמר את המנהגים למען הדורות הבאים - לא תמיד בהצלחה.. הזמנים השתנו, לאף אחד אין סבלנות וחשק, רוצים להגיע מהר לת'כלס של האוכל, ולהספיק עוד לצאת לבלות אחרי הארוחה..
אבל על הברכות של ראש השנה - אני לא מוותרת לאף אחד.
כולם טועמים, כולם מברכים, שלא יהיו אח"כ תלונות על השנה החדשה.
אלו הן הברכות העולות על שולחננו:
תמרים
שלושה סוגי תמרים אני מגישה:
תמר מג'הול גדול ויפה (בחרתי אותם אחד אחד עם שקית ניילון מולבשת על היד..)
תמר לח - חבילה ארוזה מהסופר
תמר צהוב בוסר, שעבר טיפול: הוקפא בפריזר למשך יומיים, עבר למקרר למשך יום, חזר לפריזר עד ערב החג. כשאוציא אותו מן המקפיא, כמה שעות לפני הארוחה, לא יהיה זכר לבוסריות. הוא רך ונימוח ועסיסי מדבש.
והברכה שמברכים על התמר: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שיתמו אויבנו ושונאינו, וכל מבקשי רעתנו.
רוביא (או לוביה)
הלוביה היא אחותה הצעירה של השעועית הירוקה.. היא דקה יותר ועדינה, והתרמילים ארוכים. מחירה בשמיים - 25 ש"ח לקילוגרם , היום בשוק מחנה יהודה.
כך אני מכינה אותה:
אני קוטמת את הקצוות, ומחלקת את התרמיל הארוך לקטעים קצרים יותר, של 7-8 ס"מ כל קטע.
אני מבשלת את הלוביה במים רותחים כעשר דקות, עד שהיא מתרככת מעט, אבל עדיין שומרת על פריכות מסויימת.
בכף מחוררת אני מעבירה את הלוביה לקערה עם מי קרח, כדי לעצור את תהליך הבישול, וגם כדי לשמר את הצבע הירוק היפה.
כעבור כמה דקות אני מעבירה את הלוביה למסננת, לניקוז המים, ובינתיים מחממת מעט שמן במחבת, מוסיפה לו שתי שיני שום קצוצות דק + כפית מים למניעת חריכה. כשהשום מזהיב, אני מוסיפה את הלוביה המבושלת, ומקפיצה במשך כמה דקות, עד שהלוביה נעטפת בשמן המתובל בשום.
אני מעבירה לצלחת הגשה יפה, ומצננת.
לפני ההגשה, אני יוצקת כף רוטב סויה, ומטפטפת כמה טיפות של שמן שומשום. אח"כ אני קולה במחבת ללא שמן כמה כפות של שומשום, עד שיזהיב, וזורה אותו מעל ללוביה.
וכשמברכים על המעדן הזה, אומרים:
יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שירבו זכויותינו, ותלבבנו..
כרתי ( כרישה, פראסה)
הכרישה, או כפי שקוראים לה אצלנו בבית - הפראסה, היא אחותו הגדולה של הבצל הירוק.. יש לה טעם עז ויחודי, ואנחנו מכינים ממנה קציצות טעימות. הקציצות שמכינים כל השנה משולבות עם עוף טחון, אבל בראש השנה אנחנו מכינים אותן ללא העוף, ירק בלבד. ראו את המתכון הבא ,ורק השמיטו ממנו את העוף. והברכה המתלווה לאכילת הקציצות היא:
יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו..
סלקא (סלק)
מהסלק הזה מכינים שני מעדנים לברך עליהם:
קציצות מהעלים הירוקים, וסלט מהסלק האדום.
את עלי הסלק קצת קשה להשיג, משום מה בשווקים נמכר הסלק כשהוא ערום מעלים. אצל כמה מוכרי ירק, ניתן בכל זאת למצוא את העלים, בחבילות קטנות קשורות בגומי. אם מצליחים להשיג, יופי. ואם לא, משתמשים בעלי מנגולד, שבטעות נקראים לפעמים עלי סלק.
את עלי הסלק, או המנגולד, אני שוטפת, קוצצת לרצועות, מאדה בקצת מים, סוחטת מהנוזלים המיותרים, מערבבת עם ביצים, פירורי לחם ותבלינים, ומטגנת קציצות קטנות בשמן.
את הסלק עצמו אני מבשלת בקליפתו עד ריכוך (או מאדה במסננת אידוי) ואז פורסת לפלחים ומתבלת במעט שמן, חומץ, מלח, כמון.
הברכה לשני מעדני הסלק היא:
יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו..
קרא (דלעת)
לדעתי, הדלעת בשווקים אף פעם לא ידעה עדנה גדולה מזו שהיא זוכה לה בראש השנה. כל השוק נצבע כתום...
מהדלעת אני מכינה מעדן מתוק, אפוי בתנור יחד עם בטטות, דבש ותבלינים ריחניים. הנה, לפי המתכון הזה..
הברכה על הדלעת היא:
יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתקרע רוע גזר דיננו, וייקראו לפניך זכויותינו..
רימון
הרימון מסמל שפע, וחוץ מאשר לזלול את גרעיניו ככה בכפית - לא נהוג אצלנו לעשות אתו הרבה. אני מניחה על השולחן כמה צלוחיות עם כפיות, ובדרך כלל הן מתחסלות.
כדי להכניס טיפת עניין לגרגרים המתוקים, אפשר לשדרג אותם קצת עם תוספת סוכר וליקר גרנדין, ולתת להם לנוח קצת במשרה הזה לפני ההגשה..
וכמובן לא לשכוח לברך:
יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שנהיה מלאים במצוות כרימון..
ראש של דג
אף פעם לא הצלחתי להביא את עצמי להניח ראש של דג על השולחן. מזעזע אותי לראות את עיניו הזגוגיות של הדג המת מביטות בנו.. ומאחר וראש השנה הוא חג של סמלים, אני מכינה מטעם דגי כל שהוא, והוא מסמל בשבילנו את ראש הדג, בשביל הברכה שלשונה הוא:
יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שנהיה לראש ולא לזנב...
השנה אני מתכוונת להגיש כתיתות דג נסיכת הנילוס, לפי המתכון הזה..
תפוח בדבש
הגענו לחלק הכי אהוב עלי.... התפוח בדבש..
אני אוהבת לשלב כמה סוגי תפוחים על הצלחת - דלישס, חרמון ואפילו גראני סמית החמצמץ, זה הולך נהדר עם הדבש.
אני קולפת את התפוחים, מפלחת לפלחים - רבעים או שמיניות - ומסדרת אותם בעיגול, כמו מניפה, על צלחות נאות. ליד כל צלחת תפוחים יש קערית קטנה של דבש, וכל אחד מתכבד, ואז כל הנוכחים מברכים ביחד, כאיש אחד:
יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש..
את התפוחים רצוי לחתוך רק סמוך לארוחה, כדי שלא ישחירו. אפשר לטפטף עליהם מספר טיפות מיץ לימון טרי, ולכסות בנייר אלומיניום, כדי לצמצם את נזקי החימצון הגורמים להשחרה.
אחת ממנות הקינוח של הארוחה, תמיד תהיה מורכבת מתפוחים ודבש - מאפה תפוחים חם, או תפוח ממולא ואפוי, או צרורות תפוחים בבצק - את המתכונים אפשר למצוא במדור 'יש לי יום יום חג'.
בזאת תם סדר הברכות.
במשך השנים הסתפחו לשולחן עוד כמה וכמה מטעמים, שאמנם אינם מחוייבים בברכה, אבל הפכו להיות חלק בלתי נפרד מארוחת החג.
בין היתר ניתן למנות:
חלה עגולה עוגיות שומשום ריבת חבושים
ותמיד צריך להיות גם פרי חדש כלשהו, שאפשר יהיה לברך עליו 'שהחיינו'
השנה, זה כנראה יהיה אפרסמון.
מישהו עוד יכול לאכול משהו אחרי כל זה?
חייב.
כי אומרים שמי שאוכל טוב בערב ראש השנה, חזקה עליו שיאכל טוב וטעים במשך כל השנה.. ומי לא חפץ בזה??
חג שמח לכולם, ושנה טובה.
נכתב על ידי: חמדה
לדיון בפורום
9.9.04
איך חוגגים את ראש השנה מסביב לעולם..
אנחנו מכירים את מנהגי החג שלנו - תפוח בדבש, שנהיה לראש ולא לזנב וכו'... אבל ברחבי העולם חוגגים אחרת.
הנה מספר דוגמאות:
במצרים העתיקה - נהוג היה לחגוג את ראש השנה בשעה שהנילוס היה עולה על גדותיו, מה שבדרך כלל קרה בסביבות סוף ספטמבר. הצפת הנילוס היתה חשובה מאד באותם ימים, כיוון שבלעדיה לא היתה לאנשים הגרים לאורך הנהר אפשרות להשקות את שדותיהם ולגדל גידולים למחייתם. בראש השנה, היו מעמיסים פסלי ענק של האל אמון ושל אשתו על סירת נהר, ומשיטים אותם לאורך הנילוס, כשמשני עברי הנהר התושבים שרים ורוקדים וחוגגים באכילה ובשתיה במשך חודש שלם. בתום החודש - היו מוחזרים הפסלים אל המקדש, עד לראש השנה הבא..
בברית המועצות של פעם - היה הקרמלין נפתח בראש השנה לביקורים של ילדי מוסקבה. כשהיו מגיעים לשם, היה מקדם את פניהם עץ אשוח ענק שנקרא 'עץ ראש השנה'. האשוח היה מקושט באלפי מנורות צבעוניות .
אח"כ היו מציגים בפני הילדים הצגות תיאטרון של אגדות וסיפורי ילדים מפורסמים, ולפני לכתם הביתה היו עוברות בין הקהל שתי דמויות מחופשות, 'סבא-קפאון' והעוזרת שלו, 'עלמת השלג', והם היו מחלקים לילדים מתנות וצעצועים.הלוח המוסלמי מבוסס על תנועות הירח, מה שגורם לשנה החדשה להופיע כעשרה או אחד עשר יום מוקדם יותר מדי שנה. אבל באירן למשל, חוגגים את ראש השנה באופן קבוע ב - 21 לחודש מרץ. מספר ימים לפני התאריך, האירנים נוהגים להניח גרגרי חיטה או שעורה בכלי גדול, כדי להנביט אותם. כשראש השנה הגיע, הגרגרים כבר הנביטו ענפים ירוקים, וזה היה מסמל לכולם את הצמיחה, ההתחדשות ואת תחילת האביב שהשנה החדשה מביאה אתה.
בהודו הענקית, יש דרכים רבות ושונות לחוג את השנה החדשה: בבנגאל למשל, מקשטים התושבים את בתיהם ומקומות עבודתם במחרוזות פרחים בצבעים ורוד, אדום וסגול, ואילו הנשים עוטות על עצמן מחרוזות פרחים בצבע צהוב, כיוון שצהוב מסמל את האביב.
במדינת קרלה בדרום הודו, אמהות מניחות קצת אוכל, פרחים, וכל מיני מתנות קטנות על מגש מיוחד. ביום החג של ראש השנה, הילדים אמורים להכנס לחדר בעיניים עצומות ולגשש מסביב עד שידיהם נתקלות במגש, ואז הם אוכלים מן המטעמים שהניחה אמם על המגש, ומחלקים ביניהם את המתנות.
במרכז הודו, נהוג להניף דגלים בצבע כתום על כל בניין - בין אם זה בית מגורים או מקום עבודה או מוסדות ממשלתיים, והערים לוהטות בצבע כתום..
במדינת גוג'אראט, במערב הודו, חוגגים את ראש השנה בסוף אוקטובר: מנורות שמן דולקות מוצבות על גגות כל הבתים, ובלילה אלפי אורות מנצנצים בחשכה ומסמלים את התקוות המנצנצות בלב האנשים לקראת השנה החדשה.
כמו כן, באותו לילה של אורות מנצנצים, ההודים ממקדים את מחשבותיהם באלה לאקשמי, שהיא אלת המזל והשפע הפיננסי, ותחת 'חסותה' הם מבלים את הלילה במשחקי הימורים שונים. 
בויאטנאם - חוגגים את ראש השנה, בין 21 לינואר ל - 19 לפברואר, כאשר התאריך המדוייק משתנה משנה לשנה. הויאטנמים מאמינים שאלוהים גר בכל בית ובית, במשך כל השנה. ביום של ראש השנה, אלוהים נוסע לשמיים, על גבו של דג קרפיון ענק. כשהוא מגיע לשמיים, הוא נותן שם דיווח מפורט על כל אחד ואחד מהאנשים בעולם, ושם נחרץ דינם איך תהיה השנה הבאה שלהם.. לכבוד 'כלי התחבורה' המיוחד הזה שאלוהים משתמש בו כדי לנסוע לשמיים וחזרה, נוהגים הויאטנמים לקנות ביום הזה דגי קרפיון חיים - כמה יותר גדול ככה יותר טוב - וללכת ברוב טקס לנהר הקרוב ולשחרר שם את הדג.
כמו כן מאמינים הויאטנמים, שהאיש הראשון שנכנס אל ביתם בשנה החדשה, הוא זה שיביא להם את המזל הטוב או הרע לכל השנה. אם הוא חבר או ידיד וכוונתו טובה - יהיה להם מזל טוב, ואם לא - ההפך.. ביפן חוגגים את ראש השנה בראשון לינואר, כמו בכל העולם הנוצרי, אבל היפנים עדיין מאמינים באמונות ומסורות שונות הנובעות מדת השינטו שלהם. בראש השנה, כדי לגרש רוחות רעות מבתיהם, הם נוהגים לתלות חבל קלוע מקש בחזית הבית, וזה אמור לא רק להרחיק רוחות רעות, אלא גם להביא לבית אושר ומזל טוב. ובדיוק ברגע בו נכנסת השנה החדשה - היפנים נוהגים לפרוץ בצחוק קולני ומדבק. הצחוק הזה אמור להביא להם מזל טוב לשנה החדשה שזה עתה נכנסה.
בסין - חגיגות ראש השנה נעוצות במסורת בת אלפי שנים. ראש השנה מזוהה עם חגיגות האביב, והוא נמשך 15 ימים. ההכנות לחג מתחילות כבר חודש ימים לפני כן: אנשים מתחילים לקנות בגדים חדשים, מתנות, מוצרי מזון וכלי בית חדשים. כמו כן, כולם מנקים את בתיהם נקיון יסודי ביותר כדי לטאטא החוצה כל שריד של מזל רע שאולי דבק בבית. כל הדלתות והחלונות של הבית נצבעים בצבע טרי, לרוב צבע אדום.
כשהצבע מתייבש, מקשטים את הדלתות והחלונות בקישוטי נייר מרהיבים, ובשלטים עם כיתוביות כגון 'אושר', 'בריאות','פרנסה' וכו' - כל מה שהאנשים מאחלים לעצמם.
בערב החג, נערכת סעודה מפוארת בה מוגשים מינים רבים של מאכלי ים, וכיסנים שונים. המאכלים האלה הם סימליים - מאכלי הים מסמלים את השפע של דגת הים, ולכל מאכל יש משמעות: חסילונים - להצלחה, צדפות - לבריאות טובה, סלט מדג נא - למזל טוב, אצות מסויימות - לשפע ושגשוג, והכיסונים המאודים או מבושלים במים מסמלים את השלמות, את כל המשאלות של האדם העטופות יחד באריזה אחת..
נהוג ללבוש בערב הזה בגד אדום, כי האדום הוא צבע שמגרש את הרוחות הרעות, ואסור בתכלית האיסור ללבוש ביום זה בגדים בצבע לבן או שחור כיוון שצבעים אלה מזוהים עם מוות ומנהגי אבל, ואף אחד לא רוצה להזמין לו צער כזה לקראת השנה החדשה.
אחרי ארוחת הערב, הסינים נוהגים לשחק בקלפים ובמשחקי לוח שונים, או לצפות בטלויזיה, וכולם מחכים לחצות. בחצות, נורים לשמיים מאות זיקוקי דינור וכולם פורצים בצהלות שמחה ומקבלים את השנה החדשה.
למחרת, ביום החג עצמו, נהוג שזוגות נשואים יחלקו 'דמי ראש השנה' - כסף ששמים במעטפות אדומות קטנות, ונותנים לילדים ולמבוגרים שאינם נשואים. כל אחד מחלק ל'זכאים' שבסביבתו הקרובה, ואחרי טקס החלוקה, יוצאים לסיבוב איחולים בבתי הקרובים והשכנים. כל אחד הולך לברך כל אחד, אנשים עוברים מבית לבית, מוסרים את איחוליהם בנוסח - 'מה שהיה היה, לא נחשוב על העבר, הכל נסלח, לא שומרים טינה, מסתכלים קדימה אל העתיד בתקווה' וכו'.
עוד מתקיים באותו יום - פסטיבל הפנסים, שזו תהלוכה של פנסים דקורטיביים המאירים בשלל אורות.
הסינים מאמינים שבראש השנה יש המון רוחות רעות שמסתובבות בעולם, באו במיוחד כדי לחבל בשמחה ולהזיק. לכן הם יורים לאורך כל היום זיקוקים ומפוצצים קפצונים ופלינים כאלה שמתפוצצים ברעשים מחרידי אוזניים, כדי להבריח את הרוחות הרעות. יש כאלה שגם נוהגים לאטום את פתחי החלונות והדלתות של ביתם בניירות דבק, כדי שהרוחות הרעות לא יוכלו להסתנן פנימה דרך החרכים הקטנים.
באוסטריה ובשווייץ, מעלים על נס את שבחו של סילבסטר, קדוש נוצרי, שחוגגים לו בערב האחרון של השנה, ממש לפני כניסת השנה החדשה. המסורת הנוצרית אומרת שבשנת 314 לספירה, היה לכנסיה הנוצרית אפיפיור בשם סילבסטר. מסופר עליו שהוא הצליח לתפוס מפלצת ים מאיימת, ולהכניע אותה. האמונה הרווחת היתה שהמפלצת הזאת תחריב את העולם ביום האחרון לשנת 1000 לספירה. כשאותו לילה עבר מבלי שיקרה שום חורבן, הועלה סילבסטר הנ"ל לדרגה של קדוש, וחוגגים את נצחונו על המפלצת מדי שנה. באוסטריה ובשווייץ האנשים חוגגים את הנצחון הזה ב - 31.12 בתלבושות מיוחדות, צבעוניות ומהודרות - כמו תחפושות פורים - שנקראות 'סילבסטרקלאוס'.
ביוון, חגיגות ראש השנה מזוהות עם קדוש נוצרי שנקרא סיינט באזיל . הקדוש הזה היה מפורסם בטוב ליבו, ולזכר זה - הילדים היוונים משאירים בערב ראש השנה את הנעליים שלהם ליד האח הדלוקה, בתקווה שלמחרת בבוקר הם יבואו ויראו את הנעליים מלאות בממתקים ומתנות.. (דווקא בנעליים? מקווה שהן חדשות לפחות..)
בסקוטלנד - ראש השנה נקרא 'הוגמאנאיי' ובכמה כפרים, עד עצם היום הזה, נהוג למלא חביות בזפת, לאטום אותן משני צדדים, ולגלגל אותן ברחובות הכפר. זה כאילו מגלגל החוצה את השנה שחלפה, על כל צרותיה, וסולל את הדרך לשנה החדשה שתכנס לטובה..
כמו כן גם הסקוטים מאמינים שהאיש הראשון שיכנס אל ביתם בשנה החדשה, ויביא אתו מתנה, ייקבע אם יהיה להם מזל טוב או רע באותה שנה. העדיפות היא שהמבקר יהיה גבר שחור שיער, ולכן הפופולאריות של הגברים שחורי השיער עולה וגואה בראש השנה הסקוטי, הם הכי מבוקשים, וכל אחד רוצה ששחור שיער כזה יבוא אליו הביתה ויביא לו מתנה, ובכך יאחל לו ולבני ביתו שנה של מזל טוב..
בקולומביה הבריטית, קנדה, התפתח הרגל של 'שחיית דובי הקוטב' בראש השנה. אנשים בני כל הגילאים, עוטים על עצמם את בגדי הים שלהם, ונכנסים לשחות במי הקרח של הנהרות והאגמים שבסביבה.יש עוד הרבה מנהגי ראש השנה מסביב לעולם, אבל נראה לי שמספיק לנו להיום...
נכתב על ידי: חמדה
לדיון בפורום
4.9.04
טריויית-אוכל מעניינת..
קחו לכם קצת שעשועי טריויה בנושא אוכל..
נחמד לדעת, ולתייק איפשהו באחורי הראש..
שוקולד החלב הומצא על ידי דניאל פיטר, שמכר את הפטנט לשכנו, הנרי נסטלה. השאר רשום על דפי ההיסטוריה של השוקולד.... למה לי אין שכן כזה?
ב - 28 גרם שוקולד, יש 20 מיליגרם קפאין.. למזלגות הראשונים שהיו רק בני שתי שיניים - נהגו לקרוא 'כפות מפוצלות' מקום האכילה הציבורי העתיק בעולם שחי וקיים גם היום, הוא בקאי-פנג שבסין. המקום נפתח בשנת 1153. גרעין הקפה הוא הזרע של פרי דומה לדובדבן, מעץ ששמו 'גנוס קופיאה'
הריבה הכי יקרה בעולם היא ריבת דומדמניות אדומות שנקראית 'קונפיטור דה גרוסל'. היא מיוצרת, לפי מתכון עתיק מן המאה ה - 14, בכפר קטן בצרפת בשם באר-לה-דוק. המילה TIP באנגלית (תשר) היא ראשי תיבות של To Insure Promptness, כלומר - להבטיח מיידיות או זריזות.. מאז הלך והתרחק הביטוי ממקורותיו, והטיפ ניתן ברוב המקרים, גם בלי קשר למיידיות או לאיכות השירות, פשוט כדי לא לקפח את העושים במלאכה. בספטמבר 1999 קבע אמריקאי בשם דסטין פיליפס, שיא גינס חדש על שתיית 400 מ"ל רסק עגבניות, דרך קשית, ב - 33 שניות. חסרים משוגעים בעולם?? כדי לייצר ק"ג אחד של דבש, דבורים נאלצות לערוך ביקור אצל 4 מיליון פרחים, כשהן עפות למרחק כולל של 4 פעמים היקף כדור הארץ.
מבחינה בוטאנית, הבננה נחשבת לעשב (HERB) ואילו העגבניה ל - פרי...הבננה היא הפרי הנמכר ביותר בעולם, אחרי העגבניה.
כ-44 מיליון טון בננות נמכרות בעולם בשנה, לעומת 60 מיליון טון עגבניות. תפוחי עץ הם במקום השלישי עם כמות של 36 מיליון טון בשנה, אחריהם תפוזים, 34 מיליון טון בשנה, והבא בתור הוא האבטיח, עם 22 מיליון טונות בשנה.
המינוח המדעי לעגבניית המאכל שלנו הוא 'ליקופרסיקון ליקופרסיקום', ובתרגום לשפה מדוברת זה 'אפרסק של זאבים' . יש למעלה מ - 10,000 זנים שונים של עגבניות בעולם. במשך 40 השנים האחרונות, הגידול שחל בייצור מזון, גדול יותר מהגידול שחל באוכלוסיית העולם. שלושה רבעים מכלל הדגים שדגים ברחבי העולם ראוי למאכל. ברבע האחרון שאינו אכיל, עושים שימוש למוצרים כמו דבק, סבון, מרגרינה, וחומר דישון.
למעלה מ - 90% מכלל הדגה בעולם, נידוגה בחצי הכדור הצפוני. פותחן הקופסאות הומצא 48 שנים אחרי שהוחל השימוש בקופסאות שימורים. איך פתחו את הקופסאות במשך 48 שנים?? בימי הביניים, הסוכר ששימש כממתיק נחשב למצרך מותרות, ומחירו היה פי 9 ממחיר חלב למשל מבין 50 מיליארד הדולרים המושקעים מדי שנה בייצור מוצרים דיאטטים, 20 מילארד הולכים על ייצור תחליפי שומן וממתיקים מלאכותיים. בשנת 1994, אמן אמריקאי משיקגו, שלח למנחה הטלויזיה המפורסם דייויד לטרמן, פסל של הזמרת מאדונה, שנעשה מ - 82 ק"ג של נקניק..
יין נמכר ברחבי העולם בבקבוקים כהים, כיוון שהוא מתקלקל בחשיפה לאור. מדי שנה, מוגשים במסעדות ברחבי העולם למעלה ממיליארד שבלולי-מאכל בשנה. ויטמין A ידוע כעוזר במניעת 'עיוורון לילה', וגזר למשל, עשיר מאד בויטמין A. גזר אחד מספק למעלה מ - 200% של כמות ויטמין A המומלצת לצריכה יומית.
בגזר יש 0% שומן.
תפוח עץ מזן גראנד סמית', או כפי שנכון יותר לומר גראני סמית', נקרא על שמה של הסבתא (גראני, שם חיבה לסבתא) מאריה אן סמית', שגידלה אותו לראשונה בשנת 1836. אומרים שמשקה התה התגלה לראשונה בשנת 2737 לפני הספירה, על ידי הקיסר הסיני של אותה עת, כאשר כמה עלי תה שהעיפה הרוח נחתו בכוס מים חמים שהיתה מוצבת על שולחנו. הוא שתה, היה טעים לו, והשאר - היסטוריה... האירופאי הראשון שנחשף למשקה התה במזרח הרחוק, היה כומר פורטוגזי בשם ג'ספר דה קרוז, בשנת 1560 אחרי הספירה. תה קר כמשקה, אייס-טי, הוצג לעולם לראשונה ביריד אוכל עולמי בסט. לואיס שבארה"ב בשנת 1904. שקיק התה שכולנו משתמשים בו כיום, הומצא על ידי אמריקאי מניו יורק, בשם תומאס סליבאן, בשנת 1908. בצל, תפוח עץ ותפוח אדמה, הם בעלי אותו טעם. (?) ההבדלים באיך שהם נטעמים אצלנו בפה נובעים מהריח שלהם. אמריקאים אוכלים בממוצע 50 ק"ג בשר בשנה, שזה פעמיים מהכמות שצורכים האירופאים. הכובע הגבוה שחובשים השפים, המצנפת הזאת, נקראת 'טוק' - TOQUE
המונח 'מי סודה' הוטבע בשנת 1792 לתאר משקה מוגז מעט. ברז הסודה הראשון היה פטנט של אמריקאי בשם סמואל פנסטוק, בשנת 1819. הסודה הראשונה שבוקבקה לתוך בקבוק הוצאה למכירה בארה"ב בשנת 1835. המשקה הראשון בטעם קולה שנמכר בארה"ב צץ בשנת 1881. המותג 'קוקה קולה' הומצא באטלנטה, ארה"ב בשנת 1886, על ידי ד"ר ג'והן פמברטון. פפסי קולה הומצאה על ידי אמריקאי בשם כלב בראדהאם בשנת 1890, והתפרסמה כמשקה להסדרת העיכול ולהמרצה תחת השם 'המשקה של בראד'. רק בשנת 1989 שינו לה את השם לפפסי-קולה, והשם אכן מרמז על מוצר לבעיות עיכול (ע"ע פפטו-ביסמול, התרופה האמריקאית הנמכרת ביותר להסדרת העיכול, גזים וצרבות וכו') המשקה המוגז הדיאטטי הראשון הומצא בשנת 1952 ונקרא 'משקה חסר קלוריות' פחיות המשקה הוצגו לראשונה בשנת 1957, והחליפו בהדרגה את המשקאות המוגזים בבקבוקי זכוכית. טבעת המתכת המשמשת לפתיחה קלה של פחית משקה הומצאה בשנת 1962. בקבוקי פלסטיק למשקאות הוכנסו לשימוש רק בשנת 1970. בסין משתמשים מדי שנה ב - 45 מילארד מקלות אכילה, צ'ופ-סטיקס. 25 מיליון עצים נכרתים כל שנה כדי לייצר מהם את מקלות האכילה הללו. 
שוקולד הוא הטעם המועדף במוצרי מזון, והוא גובר על טעמי הבננה והוניל ביחס של 3 ל - 1. על כל מעדן בטעם וניל או בננה, יש שלושה מעדנים בטעם שוקולד. באבטיח יש 97% מים, בחסה כנ"ל, 97%. בעגבניה 95%, בגזר 90% ובלחם 30%. כל האינפורמציה הנ"ל תורגמה על ידי מתוך אתר טריויה אמריקאי מכובד, אבל אין לי מושג עד כמה הכל מהימן ובדוק... אז נא לקחת בערבון מוגבל..נכתב על ידי: חמדה
לדיון בפורום
1.9.04
גורמה בכפר
מחפשים רעיון למתנה לחג הממשמש ובא?
אם יש בסביבתכם איזה פיינשמקר שאוהב לאכול טוב, ויחד עם זאת - גם לטייל בארץ, ספרה החדש של רונית סבירסקי, גורמה בכפר - ארוחות מלכים בבתים פרטיים, יכול להיות המתנה האידאלית עבורו. ואתם יודעים מה, על הדרך תוכלו גם אתם להנות מן הטיולים והארוחות..
הספר מקבץ מאה בשלנים מכל רחבי הארץ המזמינים לארוחות בביתם, הרחק ממרכזי הערים הגדולות. הארוחות מתוארות בתמונה ובמלל והצילומים מאפשרים הצצה לנעשה במטבח הפרטי.
הספר מביא את התפריט של כל בשלן, מתכון, וגם את "דבר השף" - המוטו של כל אחד מאשפי הבישול.
לא משלמים לי אחוזים, אבל אני ממליצה - זו אחלה מתנה, אפילו לעצמכם..
נכתב על ידי: חמדה
לדיון בפורום
חודש אוגוסט עבר לארכיון
.