מג'דרה

כן, חברות המזון בארץ מוכרות גירסת מנה-חמה של מג'דרה, ומי שלא מכיר את המאכל מן הבית, טועה לחשוב שמה שהוא מקבל בתוך כלי הפלסטיק עם הכפית, זו מג'דרה אמיתית..
נסו פעם אחת להכין לפי המתכון המשפחתי הזה שלי, ותראו את ההבדל..

המג'דרה שלנו מתקבלת בצבע חום יפה, גרגרי האורז והעדשים תפוחים ומופרדים, אחד אחד, וערימת הבצל המטוגן שמלווה כל מנה בצלחת, היתה לא פעם עילה לריבים ואפילו קצת מכות (לא רציניות כאלו, סתם הפלקות ) בין הילדים..
כשאוכלים מג'דרה, אסור לסובב את הראש לשניה, אם אתה לא רוצה שהבצל המטוגן ייעלם לך מהצלחת.
זה מזכיר לי סיפור על הבן שלי, עמית, שהיה ילד ויצ"ו מגיל שנה עד כתה א' או ב', בהתחלה במעון שלהם בבית הכרם, ואחר כך בצהרון.
במשך שנים היה הילד הזה אוכל את האוכל שהגשנו לו בבית, במהירות הבזק, כאילו מישהו רודף אחריו והוא חייב להספיק לגמור הכל לפני שישיג אותו. הוא לא היה מפנה את מבטו ימינה או שמאלה, והיה מרוכז במלאכת האכילה עד שנגמר הפירור האחרון.
פעם אחת שאלתי אותו, למה אתה ממהר כל כך? מה המלחמה הזאת עם האוכל?
והוא ענה לי בכנות ששמורה רק לילדים - אם אני לא אוכל מהר, או אם אני לא מסתכל לרגע אחד לצלחת, אז גונבים לי את האוכל.. עד היום לא הצלחתי להבין האם זה בגלל שהיה חסר שם אוכל, בויצ"ו, או שסתם היה לילדים חינוך לקוי..

נחזור לבצל המטוגן של המג'דרה: כן, גם אנחנו, הנכדים של הסבתא שלי, היינו 'מזלחים' אחד לשני בצל מהצלחת. לא משנה איזו כמות ענקית הכינו, היא אף פעם לא היתה מספיקה לגדוד שאכל שם..

הנה, ככה עושים את המג'דרה הירושלמית הזאת:



מג'דרה

המצרכים
2 כוסות אורז פרסי ארוך
כוס עדשים ירוקות/חומות
שמן
1 בצל בינוני, קצוץ
רבע כפית פלפל שחור
כפית מלח
מעט כורכום או חוואייג'
2-3 בצלים חתוכים לטבעות.

אופן ההכנה
בסיר עם תחתית עבה מחממים שמן בכמות נדיבה.
מטגנים בו את טבעות הבצל עד שהן שחומות, אבל לא שרופות.
מוציאים בכף מחוררת לצלחת מצופה במגבת נייר, לספיגת השמן. מחביאים את הבצל המטוגן..
באותו שמן מטגנים את הבצל הנוסף, הקצוץ
כשהוא זהוב, מוסיפים לסיר שתי כוסות מים
ומביאים לרתיחה
כשהמים רותחים בסיר, מוסיפים לתוכו את העדשים הנקיות והשטופות
מביאים לרתיחה נוספת, מנמיכים את האש ונותנים להתבשל כחצי שעה.
בודקים אם העדשים התרככו, לא לגמרי אבל שאפשר לנגוס בהן
מוסיפים את האורז ועוד שתי כוסות מים רותחים
מוסיפים מלח ופלפל שחור
מגביהים את האש ומביאים לרתיחה
מנמיכים את האש, אבל נשארים עדיין על להבת הגז הגבוהה - רק מונמכת
על התבשיל לרתוח במין בעבוע מתון, ללא מכסה, עד שרוב המים נעלמים, ועל פני האורז מתחילים להווצר חורים.
זה הזמן להעביר את הסיר ללהבה הכי קטנה, להנמיך אותה, ולבשל כרבע שעה עד 20 רגע, מכוסה.
מכבים את האש, ומשאירים את התבשיל סגור, שינוח עוד כמה דקות לפני שאוכלים.
להגשה - מחלקים את המג'דרה למנות אישיות, ומעטרים כל מנה בהמון בצל מטוגן.

אני מאד אוהבת בישול איטי וממושך. התנור במטבח שלי פועל כמעט בכל פעם שאני מבשלת.
את המג'דרה אני אוהבת להכניס לתנור בשלב שבו מעבירים את התבשיל לאש נמוכה (ראה לעיל).
אני מחממת את התנור מראש ל - 150 עד 170 מעלות, וכשאני מכניסה את המג'דרה אני מורידה את החום ל - 120, ושוכחת ממנה למשך כמה שעות. אפשר להכין בבוקר לפני שיוצאים לעבודה, ולחזור לצהרים לקראת צלחת מג'דרה חומה כמו חמין, ריחנית וטעימה בטירוף.
זה התחליף שמצאתי לי לפתיליה של הסבתא..

אם אני בבית, כעבור שעתיים-שלוש אני מנמיכה את התנור ל - 100 מעלות, שרק ישמור על החום עד האוכל. אם השארתי בתנור ויצאתי מהבית, אני מראש מורידה את החום ל-100 מעלות ויוצאת בראש שקט..

גם עם המנה הזאת, סלט ערבי קצוץ דק, עם הרבה שום ולימון ונענע קצוצה, הולך פנטסטי.


חזרה לתוספת שתופסת