|
כנאפה מי לא מכיר את מגשי הנחושת הגדולים של העיר העתיקה, שעליהם מרוח איזה דונם של מין תערובת לא ברורה בצבע כתום גזר ? אין לי מושג איך הם הגיעו לצבע הכתום הזה, אבל מדובר כאן במין קינוח מתוק שעשוי משתי שכבות של איטריות קדאיף דקיקות, וביניהן מילוי גבינה מתקתקה. מגישים את הכנאפה כשהיא חמה, והגבינה במצב חצי מותך כזה, חגיגה לפה. 
לפני מיליון שנה בערך, עבדתי במשרד במזרח ירושלים. כמו בכל המשרדים הממשלתיים, הוצב בכניסה שומר-מאבטח, איש ערבי נחמד ומה-זה מצחיק, בשם אבו-סמיר, שכנראה ראה יותר מדי סרטים בערבית.. איך שהייתי מגיעה כל בוקר לעבודה, מחפשת חניה לאורך הכביש שליד המשרד, הוא היה קופץ כנשוך נחש ומתייצב לפני האוטו על הכביש. כמה פעמים עצרתי רק בדקה התשעים לפני לדרוס אותו.. הכוונה שלו היתה שאני אעצור את המכונית ממש בפתח של המשרד, כדי שהוא יוכל לזכות ל'כבוד הגדול' של להחנות לי אותה. פעם-פעמיים, התנגדתי לג'סטה, אחר כך 'התמסרתי' לפינוק. הוא היה פותח לי את דלת המכונית מבחוץ, מזדקף ונמתח כמו חייל מארינס בפני הרמטכ"ל האמריקאי, ו..... מצדיע לי. אשכרה מצדיע, עם התנועה הזאת של היד בצד המצח.. (למה אמרתי שהוא ראה הרבה סרטים בערבית? יש כל מיני סצינות כאלו בסרטים המצריים, והוא כנראה אימץ לו אותן...) יחד עם ההצדעה היו נופלות על ראשי אלף ברכות של בוקר טוב ואיחולים עסיסיים וציוריים, הוא היה מפלס לי דרך בין המוני האנשים הצובאים על דלת המשרד, וממתינים לשעה של הפתיחה לקהל: 'פנו דרך' הוא היה מכריז בקול, 'תנו למנהלת לעבור' , ואני הייתי מרגישה כמו מלכת אנגליה שעוברת בסך בין נתיניה, כשהכרוז המלכותי עושה לה כבוד... יש דרך יותר נעימה להתחיל את הבוקר מאשר בליטוף אגו כזה? אח"כ היה אבו-סמיר ממנה מישהו מהקהל שישים עין על הדלת וישמור במקומו לכמה דקות, עד שימצא חניה ויחנה לי את האוטו. מה כל זה קשור לכנאפה? אה. אחרי כעשר דקות, היה אבו סמיר מתייצב בחדרי, ביד אחת מפתחות המכונית, וביד השניה מגש קטן, ועליו צלחת ריחנית של כנאפה חמימה, כוס קפה קטנה, וכוס מים גדולה. 'תאכלי, תאכלי, לפני שיתקרר, שיהיה לך כוח לעבוד טוב...' היה מפציר בי אבו-סמיר כל בוקר מחדש. ואני לא זקוקה ליותר מדי הפצרות מן הסוג הזה - זו הפכה להיות ארוחת הבוקר שלי במשך חודשים ארוכים, וואיי וואיי איזו ארוחת בוקר טעימה! אחת לכמה ימים, הייתי יורדת אל בית הקפה הקטן ששלח לי את המטעמים, דואגת שיהיו לידי תמיד כמה אנשים נוכחים, כעדים, ומשלמת את החשבון שלי לקפה ולכנאפה של אותו שבוע. שאף אחד לא יוכל אח"כ להאשים אותי בקבלת שוחד... לצערי הרב, כמה שנים לאחר שעזבתי את העבודה הזאת, עלה המשרד לכותרות בנסיבות לא נעימות של קבלת שוחד על ידי המנהל וכמה מן הפקידים... איזו חכמה הייתי לא להסתבך עם זה. לא הצלחתי לשחזר בבית את הכנאפה של אז. חיפשתי מתכונים, ועשיתי נסיונות, אבל זה אף פעם לא היה זה. המתכון הבא, של חנוך פרבר, מגיע לדעתי הכי קרוב שאפשר.. אז הנה, פנקו את עצמכם עם חטא קטן ומתוק של נוסטלגיה. כנאפה  המצרכים300 גרם איטריות קדאיף (יש להשיג בקונדיטוריות טובות, או במרכולים - במקפיא, יש מתוצרת יוון) 100 גרם חמאה מומסת 250 גרם גבינת ריקוטה 110 גרם פיסטוק חלבי (לא קלוי או מומלח, טבעי) לסירופ: 1 ליטר מים 250 גרם סוכר 2 פסים של קליפת לימון מקל קינמון אופן ההכנהמכינים את הסירופ: מכניסים את כל חומרי הסירופ לסיר ומביאים לרתיחה תוך כדי ערבוב מצננים ומניחים בצד מערבבים את האיטריות עם החמאה, עד שהן שבורות מעט וספוגות היטב בחמאה מניחים שכבה של איטריות על קרקעית של מחבת (כשני שליש מהכמות) מפזרים מלמעלה את הריקוטה המפוררת מפזרים מעל את יתרת האיטריות, ומהדקים היטב מטגנים 8-10 דקות מעל להבה בינונית משחררים את דפנות הכנאפה, ומניחים מעל המחבת, כמכסה, צלחת גדולה או מגש הופכים בתנועה מהירה ובטוחה את הכנאפה על לצלחת. מחליקים למגש להשחמה קלה גם של התחתית. מוציאים לצלחת הגשה, מגישים חם עם פיסטוק חלבי קצוץ מעל. את הסירופ מגישים עם קנקנים קטנים אישיים, שכל אחד 'ישקה' את הכנאפה שלו כאוות נפשו. גירסה אחרת אותה ניסיתי, לא פחות טובה: להרכיב את שכבות הכנאפה בתבנית שנכנסת לתנור. לאפות בחום של 180 מעלות כרבע שעה, או עד שפני המאפה מזהיבים להוציא מהתנור, וכשזה עוד חם - לשפוך על הכנאפה את כל כמות הסירופ להניח לסירופ להספג היטב באיטריות, ולצנן מעט לחתוך למנות, ולהגיש פושר עם הרבה פיסטוקים קצוצים מלמעלה.. בתיאבון! המתכון עלה לאתר בתאריך: 27.6.04 חזרה לרגעים מתוקים לדיון בפורום
|
