|
מרק 'חרירה' מרוקאי שמעתם על מישהו עם שורשים מרוקאים, שלא מכיר את מרק החרירה? אני לא הכרתי.... למרות שאבי יליד מרוקו. המרק הזה דילג עלינו, או אנחנו דילגנו עליו... פשוט בגלל שתרבות האוכל השלטת בביתנו היתה זו הספרדית/הספניולית שהביאה עמה אמי עליה השלום, מבית הוריה. התוודעתי למרק הזה לגמרי באקראי לפני הרבה שנים, כשמבשלת מרוקאית שעבדה בביתי התייעצה אתי איזה מאכלים להכין לקראת כיפור. שאני אפנק אתכם עם מרק חרירה? היא שאלה. ואני משכתי בכתפיים - אין לי מושג מה זה, מה שתכיני יהיה טוב. עבדתי אז 20 שעות ביממה מחוץ לבית, וממש לא אכפת היה לי איזה אוכל יהיה, העיקר שיהיה. מאז אותה שנה שרחל הכינה לנו לראשונה את מרק החרירה שלה, המתכון אומץ על ידינו בחום, והפכנו להיות מרוקאיים נלהבים לפחות כמה פעמים בשנה, בין כיפור לפסח... בימי חורף קודרים, כשכל זגוגיות החלונות בבית מעורפלות מאדים המסתירים את הסערה המשתוללת מעבר להם, אין כמו צלחת מהבילה של המרק הסמיך והריחני הזה כדי לחמם את הלב והאווירה. אבל בכיפור - לא חשוב מה מזג האוויר בחוץ, מאז שהתוודעתי למרק, אני מכינה אותו בכל שנה. בפעם הראשונה שהכנתי והגשתי אותו לאבי, עמדו לו דמעות בעיניים. הוא לא חשב שיזכה אי פעם לאכול את המרק הזה שוב.. ופתאום, נפתחו אצלו סכרים שאצרו מאחוריהם זכרונות ילדות שלא ידענו עליהם כלל. הוא סיפר לנו שבילדותו, הוא גר בקומה השניה של בית מגורים, שבקומה הראשונה שלו גרה משפחה מוסלמית שהפעילה מסעדת 'טייק אוויי' מחלון המטבח הקטן שלהם שפנה אל הרחוב. לא היה מקום לשבת. אנשים היו מגיעים עם צלחות וסירים ומיכלים מהבית, ולוקחים משם את המאכלים שבושלו באותו יום, והולכים לאכול בביתם. פעם אחת בשנה, בחודש של הרמדאן, הריח ששלט בבניין במשך החודש כולו, היה ריחו של מרק החרירה המתבשל לאיטו משעות הצהריים ועד להשמע רעם התותח שבישר על סיום הצום היומי. כחצי שעה לפני ירי התותח, היה משתרך תור ארוך של עשרות ילדות קטנות שנשלחו על ידי אמותיהן עם סירים בידיהן, להביא הביתה את מרק החרירה המפורסם של השכנה מלמטה. אבי מספר שכל הילדים היהודים היו מנדנדים לאמא שלהם שהם רוצים גם כן מרק חרירה, והאמהות היו דוחות אותם. בפרינציפ, ברמדאן אנחנו לא אוכלים חרירה. חכו עד שייגמר הרמדאן!! וכשהיה מגיע יום הצום של היהודים, לא היה בית אחד במלאח (הגטו היהודי) שלא התמר ממנו ריח החרירה המתבשלת לקראת כיפור. המרק סמיך ועשיר כל כך, שהוא לבדו יכול להוות ארוחה שלמה. אני מכינה סיר ענק - אם כבר טורחים, אז שיהיה בכמות נאותה - ובמוצאי כיפור, אחרי שכולם רוו ממנו, ואין סיכוי שמישהו ירצה לאכול עוד - אני מקפיאה את היתרה בקופסאות טאפרוור. המרק הזה שורד נהדר את ההקפאה. ביום סגריר שאין לי בו חשק לבשל, אני שולפת קופסה, מפשירה, וכולנו חוגגים על 'יום כיפור קטן', כי לעולם ולתמיד המרק הזה יישאר קשור אצלנו עם כיפור.. הנה, כך מכינים:  מרק 'חרירה' מרוקאי  המצרכים1 כוס עדשים חומים 1 כוס חומוס, שרוי במים במשך לילה 2 כוסות עגבניות מרוסקות, טרי או מקופסה חצי כוס קמח חצי כוס לימון טרי 3 ליטר מים 1 כוס איטריות דקות למרק ראש סלרי שלם עם עלים 1 חבילה פטרוזיליה 1 חבילה כוסברה 3 בצלים יבשים 1 כפית פלפל שחור 1 כף מלח חצי כפית כורכום 3 כפיות אבקת מרק עוף אופן ההכנהמשרים את החומוס למשך הלילה. רצוי למחרת לקלף את הקליפה אבל לא הכרחי משרים גם את העדשים למשך כמה שעות לפני הבישול שוטפים את הסלרי וקוצצים, וביחד עם הבצלים הקצוצים מטגנים בסיר גדול במשך כמה דקות תוך ערבוב מוסיפים לסיר את המים, העגבניות, החומוס והעדשים, מבשלים כשעתיים מדללים את הקמח בכוס אחת של מים, ומוסיפים אל המרק שהתבשל כבר, ושהחומוס שלו רך. מוסיפים את האיטריות, פטרוזיליה וכוסברה קצוצות, פלפל שחור וכורכום, אבקת מרק ומיץ לימון. מבשלים יחד עוד כחצי שעה, ומערבבים מדי פעם כדי שלא יידבק בתחתית. זהו. חתימה טובה... המתכון עלה לאתר בתאריך: 22.9.04 חזרה לכל גן הירק לדיון בפורום
|
