|
קַאנַאבֶטָה - פרחי כרובית בלימון מכירים את הריח שמפיצה כרובית המתבשלת במים? אוי, איזה אסון זה כשנכנסים לחדר מדרגות של בית מגורים וחוטפים זבטה של ריח מתחת לדלת של השכנה בקומה השניה.. אני שונאת את הריח, אבל מתה על המאכל.. על כרובית בכלל, אבל על גירסת המתכון הזאת במיוחד. שוב מדובר כאן במתכון מסורתי מבית סבתא, ולא משנה איזה כמות אני מכינה ממנו - זה אף פעם לא די. את פרחי הכרובית האלה טעים לאכול חם, אבל טעים עוד יותר לשלוף מן הסיר שבמקרר, להחזיק ככה במהופך מן הגבעול, לרוץ עם זה אל הכיור, תוך השתדלות שלא לטפטף על כל רצפת המטבח, ושם - מעל הכיור, לתת בזה נגיסות עסיסיות נוטפות מיץ חמצמץ.. מי שפיו כבר נמלא ריר, מוזמן להכי קַאנַאבֶטָהן, ( ויש ההוגים את זה קַארנַאבֶטָה ) הנה ככה:  קַאנַאבֶטָה - פרחי כרובית בלימון  המצרכים1 כרובית גדולה 1 ביצה 2 כפות קמח שמן לטיגון מלח מיץ מלימון אחד גדול אופן ההכנהמסלקים את העלים הירוקים, ומפרידים את הכרובית לפרחים בגודל תפוח עץ בינוני. שוטפים היטב. המהדרים, משרים את הכרובית כמה דקות בקערה מלאה מים, למקרה שמסתתרים בין הפרחים כל מיני יצורים מן החי. אם הם קיימים, הם טובעים במים וצפים למעלה. שמים את הכרובית בסיר גדול ורחב, ממלאים מים עד לכיסוי ומרתיחים. לבשל 10 דקות אחרי הרתיחה. זהו השלב המסריח שממלא את כל חלל הבית בריח בישול לא הכי מזמין ומעורר תיאבון. שמעתי על כל מיני פטנטים למניעת או צימצום הריח, אבל מכולם ניסיתי רק אחד, והוא עובד: מכניסים למי הבישול פרוסה אחת של לחם שחור. הוא סופח אליו את הריח. כעבור כעשר דקות בישול, הכרובית אמורה להתרכך מעט, אך עדיין לשמור על פריכות. מעבירים את הפרחים למסננת, לניקוז כל המים. מכינים בלילה מביצה אחת, שתי כפות קמח ורבע כוס מים, טורפים היטב המזלג. מחממים שמן במחבת (אפשר בטיגון עמוק בסיר טיגון אך לא הכרחי) טובלים כל פרח כרובית בבלילה ודואגים שהיא תעטוף אותו יפה מחזיקים לכמה שניות באוויר כדי להפטר מעודפי הבלילה, ומניחים במחבת. יש לטגן את פרחי הכרובית טוב טוב מכל הצדדים. מוציאים את הכרובית המטוגנת לסיר רחב בוזקים מלח לפי הטעם שופכים את מיץ הלימון על פרחי הכרובית ומנענעים את הסיר כדי שכל החתיכות תספוגנה חמיצות. ניתן לשחק עם כמות הלימון - מי שאוהב חמוץ יותר יוסיף עוד, ומי שפחות, יכול לדלל את הלימון בקצת מים. נפלא קר ו/או חם.. חזרה לכל גן הירק
|
