|
קיש קישואים גם המתכון הזה הוא של חברה שלי איזבל, שאחראית לכמה וכמה מן המתכונים היותר טעימים שיש.. היתה תקופה, שבכל פעם שהייתי מדברת אתה היא בדיוק היתה באמצע ההכנה של קישים, או שהרגע גמרה להכין קישים, או שתכף היא מתכננת לאפות קישים, או שבדיוק היא מגישה לילדות לאכול קישים... קיש, קיש, קיש, טוב, תביאי איזה מתכון של קיש! תזרקי עצם למי שבלוטות הרוק שלו כבר מגורות חודשים ארוכים מהקישים שלך, ולא באים על סיפוקם. 'אין לי מתכון מדוייק' הכריזה מלכת הקישים. אני כל פעם מאלתרת לפי מצב הירקות במקרר. תבואי לכאן, בדיוק מחר אני מכינה כמה קישים, ותלמדי איך'.. טוב, זה היה רק תירוץ כדי להביא אותי אליה. באותם ימים לא התראינו הרבה, והקשר היה טלפוני ברובו. ולמה? הימים היו ימי אינתיפאדה, לא זוכרת איזו, מספר 1, או 2 או מי יודע. ואיזבל בחרה ללכת ולגור בהתנחלות נידחת, אי שם מעבר לקו הירוק. לא כל כך מטעמי אידיאולוגיה כמו מטעמי פרקטיקה, בית פרטי עם שטח ענק ולגדל ילדים בטבע - בכלום כסף. זה קסם לה, והיא בנתה שם ממלכה שבאמת היתה גן עדן לילדים. משטחי דשא שבעלה יואש שתל, אל מול נוף מדהים של מדבר יהודה, וגן שעשועים מקסים עם מגלשות וצמיגים צבועים בצבעים ססגוניים, ונדנדות, ופינת חי עם כלבים ואוגרים ושפנים וצבים. נראה מישהו עושה את זה בדירת שיכון במרכז העיר.. שתי בעיות היו בצורת הדיור הזאת, ועל שתיהן המשפחה כנראה לא התגברה בסופו של דבר, כי עובדה שלמרות 'גן העדן' הם התעופפו משם כעבור שנה, וחזרו לחיות בין בני האדם. הבעיה הראשונה היתה המרחק והבטיחות שבכבישים, או אי הבטיחות נכון יותר לומר. והבעיה השניה היתה הקראוואן הרעוע שניתן להם למגורים עד שבית חלומותיהם ייבנה. שתי הבעיות האלו שברו אותם כנראה, אבל לפני שנשברו, עוד הספקתי לבקר, כי מי אני שאסרב לשיעור פרטי בהכנת קישים? 'תראי' היא אמרה לי, את יורדת מהכביש הראשי ליד השלט הזה והזה, ומשם את נוסעת בכביש אך ורק לאורך הפס הצהוב המסומן עליו. את לא יורדת לא ימינה ולא שמאלה, סטיה אחת ואת נמצאת בככר הראשית של כפר זה או אחר, ותזהרי, הם לא נחמדים! אחר כך את מגיעה למחסום של משמר הגבול, אני אדבר אתם, ומשם הם יתנו לך ליווי צמוד עד הבית שלנו!' נשמע מפחיד, לא? אבל התגעגעתי אליה, וגם הקישים בערו בעצמותי. בבוקר בהיר אחד הרשיתי לעצמי להיעדר מהעבודה, בוסית או לא בוסית?, מילאתי את הבגאז' במתנות וממתקים לילדים שלה (פסגת הממתקים שאמא שלהם מרשה להם זה תמר או דבלה, אז אני אוהבת לקלקל לה אותם עם קצת ג'אנק שילדים מתים עליו..) ויצאתי לדרך לפי ההוראות. ירדתי מהכביש הראשי על יד השלט, ואכן בצד הכביש, בערך בשליש מרוחבו, היה מרוח פס צבע צהוב טרי ובולט. נסעתי לאורכו כמה קילומטרים, לבד על הכביש בתוך נוף מלא הוד, ולבי התרונן. איזה יופי, איזו דרך מקסימה וכמה קל להתמצא. שמתי לי מוזיקה ונסעתי להנאתי, ורק בדיעבד גיליתי שנפרדתי מהפס הצהוב. מיד עצרתי רגע בצד ושלחתי יד ביסטרית לפלאפון, רק כדי לגלות שהוא מת לגמרי, מחוץ לאיזור הקליטה. נפש חיה לא נראתה בסיבה, ולא ידעתי אם זה טוב או לא טוב. טוב - כי נחסכת ממני ההתקלות ב'לא נחמדים'. לא טוב - כי אין את מי לשאול. הסתובבתי על עקבותי, אבל אני, עם חוש הכיוון המפוקפק שלי, כמובן שלא חזרתי נכון, והתחלתי להתברבר, כשמפלס הלחץ עולה וגואה. כעבור חצי שעה של רונדלים, בא לקראתי ג'יפ צבאי, ואחרי איתותים ונפנופי ידיים שלי, הם נעצרו לידי ונדהמו מה אני עושה שם.. מכאן והלאה נסעתי עם משמר כבוד של ג'יפ צהלי, עד לפתח ביתה של איזבל. ביתה? קראוואנה. קודם כל צחקתי איזה חצי שעה, מין צחוק עצבני של מישהו שעברה עליו חווייה שעדיין לא עיכל אותה. אבל אחר כך, לא יכולתי להפסיק לצחוק בגלל בית הצעצוע הזה. המטבח היה משהו כמו מטר על מטר באחת מפינות הקראוואן העמוס. כאן אופים קישים?! אבל עד מהרה נרגע הצחוק, והתחלף בהערצה. הבחורה הזאת פשוט קוסמת במטבח. תוך דקות עלו ובאו אל השולחן המצרכים השונים, ובמין להטטנות על סף הקוסמות, הוגשו לארוחת הצהריים 4 סוגים שונים של קישים, ם סלט חסה מתובלן ברוטב צרפתי כמו שרק הצרפתית יודעים לעשות, ולרגע לא שמתי לב אפילו לעובדה שאת הצלחות צריך להחזיק על הברכיים כי אין מקום על השולחן של אצבעוני להכיל את הכל.. רשמתי לי את כל המתכונים, והרי אחד מהם לפניכם, קיש הקישואים שהכי אהבתי. את הדרך חזרה לירושלים, אגב, לא נתנו לי לעשות לבד.. חיכינו עד שיואש בא הביתה מהעבודה ושמר על הילדים, ואיזבל ליוותה אותי עד היציאה לציויליזציה. אז הנה קיש הקישואים שכל כך 'הסתכנתי' כדי ללמוד להכין אותו:  קיש קישואים  המצרכיםלבצק: חצי ק"ג קמח 1 חבילת מרגרינה כף מלח בערך חצי כוס מים קרים מהמקרר, או פילו מי קרח למלית קישואים: 5-6 קישואים גדולים מאד, או 8 בינוניים 2 בצלים גדולים קצוצים דק 3 שיני שום כתוש 3 ביצים שמנת חמוצה אחת, או גביע קוטג' אחד 50-60 גרם גבינה בולגרית מפוררת מלח, פלפל שחור, אגוז מוסקט גבינה צהובה לזריה מלמעלה מעט שמן לטיגון אופן ההכנהמערבבים בקערת המערבל קמח, מרגרינה, מלח ומים קרים את המים הקרים מוסיפים בהדרגה, ורק עד לקבלת בצק חלק וגמיש שלא נדבק לדפנות. יתכן שלא נהיה זקוקים לכל חצי כוס המים. כמות הבצק הזו מספיקה לשני קישים. אפשר להכפיל כמויות ולהכין בצק מקילו קמח, ואז להכין 4 קישים, אפשר עם מילויים שונים, ולהקפיא. כשהבצק מוכן, עוטפים אותו בניילון ושולחים לנוח במקרר עד שכל סוגי המלית מוכנים, אבל לפחות שעה. מגרדים את הקישואים על מגרדת גסה, או בדיסקית הגירוש העבה של מעבד מזון סוחטים בשתי ידיים כל פעם חופן כדי לנקז נוזלים מיותרים מחממים מחבת עם מעט שמן, ומטגנים את הבצל תוך עירבוב מתמיד כשהבצל שקוף מוסיפים את הקישואים, ומאדים תוך ערבוב עד שכל הנוזלים מתייבשים. צריך לקבל קישואים נטו, ללא שום נוזלים מוסיפים לשקישואים את השום הכתוש, שמנת או קוטג', ביצים ותבלינים אגוז המוסקט ממש חיוני כאן, הוא עושה את כל הטעם מפוררים מלמעלה את הגבינה הבולגרית ומערבבים קלות מרפדים תבנית לפאי במחצית כמות הבצק, או ברבע ממנו אם הכנו עם קילו שלם של קמח דואגים לסדר גם שוליים יפים על דופן התבנית דוקרים את תחתית הבצק עם מזלג כמה פעמים שופכים את מלית הקישואים אופים בתנור שחומם מראש ל - 180 מעלות, כארבעים דקות מוציאים את התבנית החוצה, בודקים את יציבות הקיש, לפי זה נחליט לכמה דקות אפיה נוספות הוא עוד זקוק. מפזרים מלמעלה גבינה צהובה, מחזירים לתנור עד שהיא מותכת, מוציאים מהתנור ומצננים הקיש נשאר מצויין בהקפאה. איזבל חותכת אותו מראש למנות משולשות, ומקפיאה בקופסה. חזרה לכל גן הירק לדיון בפורום
|
