|
מוסאקה חלבית כל כך הרבה מאכלים אפשר להכין מחצילים! אבל ללא ספק, למוסאקה שמור מקום של כבוד ביניהם. אני נזכרת בסיפור די משעשע שקרה לי עם מוסאקה. בעצם, תלוי למי משעשע.. אני מכירה מישהו שיטען שזה היה דווקא מאד מתסכל, ומעשה שהיה כך היה: לפני כשנה שהינו באיי קוק, בלב האוקיננוס הפאסיפיק. לקחנו מספר טיסות פנימיות, מהאי המרכזי, רארוטונגה, לאיים אחרים בקבוצה, ומאחר וכל הטיסות תמיד יצאו וחזרו אל אותו שדה תעופה קטן ואינטימי, הפכנו בו מהר מאד לבני בית. שעות הטיסה לאיים ומהם הן מטורפות לחלוטין, שכן הן מותאמות לנחיתות ולהמראות של הטיסות הבינלאומיות, כדי שהנוסעים יוכלו לתפוס טיסות קישור נוחות. ככה מצאנו את עצמנו מבלים בשדה הקטן הזה שעות ארוכות לפני ואחרי כל טיסה פנימית. אימצנו לנו שולחן קטן במזנון היחיד שהיה שם, ובילינו שעות במשחק קלפים. היתרון הגדול של המזנון הזה היה בארוחות הצהריים הנפלאות שהוא הגיש. לא היה מבחר גדול, אבל מה שהיה, טעם לנו להפליא. משום מה, היה מספר המנות ממש קצוב. כנראה שבעלי המזנון לא רצו להתקע עם אוכל שנשאר, ולכן בישלו מעט. כשהיה נגמר כל האוכל המבושל, היו סוגרים את דלפק המזון, ועוברים לתפקד כמזנון של וופלות ושתיה קלה וקפה. במיוחד התאהב יעקב במנה אימתנית של מוסאקה, מנה גדולה וגבוהה, מוקרמת היטב בגבינה ושופעת רוטב עגבניות טעים במיוחד. אחרי מספר פעמים שאכל ממנה, פשוט התמכר לה. ערב עזיבתנו את איי קוק לעבר היעד הבא, טהיטי, ישבנו ותיכננו את לוח הזמנים ליום המחרת. הטיסה מהאי הקטן בו שהינו, אייטוטאקי, עזבה לרארוטונגה בשבע בבוקר, ואילו טיסת ההמשך שלנו מרארוטונגה לטהיטי היתה אמורה לצאת רק ב-10 בלילה. כלומר, היתה לנו המתנה של למעלה מ-12 שעות, בשדה תעופה קטן יותר משדה התעופה של אילת למשל. אז מה' אמר יעקב. 'קטן עלינו. נביס אחד את השני בכמה סיבובים של קלפים. ננמנם. נקרא. ונאכל מוסאקה!! שיישאר לנו טעם טוב בפה מאיי קוק..' מיצי הקיבה שלו כבר החלו מתכוננים לקראת המוסאקה של המחר. נו, שיכנע אותי... כאילו שהיתה אופציה אחרת.. הגענו למזנון בשמונה בבוקר. אכלנו קרואסונים עם קפה, ופצחנו בסיבוב ראשון של משחק קלפים. בעשר שתינו עוד קפה. באחת עשרה יעקב קנה לנו שוקולד. אחחחח מה ששיעמום וחוסר מעש יכולים לעולל לבן אדם.. בשתים עשרה הוא התחיל לעשות גיחות לעבר דוכן המזון, לרחרח את המוסאקה החלומית שלו. אבל הצרה, שלא היה לנו לאן להכניס אותה. היינו מלאים מכל הזלילות. עברה עוד חצי שעה, שלושת רבעי שעה. המחשבות על המוסאקה + השיעמום, הזילו ריר משפתיו של יעקב, למרות שלא ממש היה רעב. 'זהו, נמאס לי לחכות' הוא הכריז. 'אני הולך להביא את המוסאקה'. הוא ניגש אל הדלפק וחטף את אכזבת חייו... 'כרגע מכרתי את החתיכה האחרונה! הכריזה המוכרת בצער אמיתי. ' למה לא אמרת לי לשמור לך!' נראה היה שהשמיים נפלו על יעקב... 24 שעות רצופות הוא פינטז על פצצת הטעם הזו, והנה היא ברחה לו מתחת לאף, ובגלל מה? בגלל שלומיאליות שלנו. לו רק היינו מודיעים לה שאנחנו חפצים במוסאקה, ורק מתמהמהים קצת עד שייפתח לנו התיאבון, היתה שומרת לנו את שתי המנות הכי יפות שהיו לה! ומה שהכי מתסכל, זה שלעולם, אבל ממש לעולם - כי לא נראה שיש סיכוי שנחזור אי פעם לאיי קוק - הוא לא יזכה לאכול אותה שוב... הנה תחליף, לא ממש זהה, אבל נו, כמה שונה יכולה להיות מנת מוסאקה אחת מרעותה??  מוסאקה חלבית  המצרכים3 חצילים קלופים, פרוסים לפרוסות עבות 2 בצלים גדולים, פרוסים 1 קופסה גדולה של עגבניות מרוסקות מלח, פלפל, אורגנו טרי עלי בזיליקום טריים 200 גרם גבינה מלוחה מפוררת 150 גרם גבינה צהובה מפוררת אופן ההכנהמפזרים על פרוסות החצילים מלח, ומשהים כשעה שיגירו נוזלים שוטפים, מייבשים, וקולים בגריל משני הצדדים. מי שאוהב טעם שמנוני יותר, ולא עושה חשבון לקלוריות - שיטגן, אבל ראו הוזהרתם, חציל מטוגן ספוג בדרך כלל בהמון שמן. משמנים במעט שמן תבנית אפיה בינונית, ומרפדים את התחתית בפרוסות חצילים בשכבה אחת. מניחים מעל החצילים חצי מכמות הבצל מערבבים את העגבניות המרוסקות עם המלח והתבלינים, כולל צמחי התבלין הקצוצים שופכים מחצית כמות הרוטב על הבצל מפזרים את כל הגבינה המלוחה בתבנית, וחוזרים שוב על פעולת השכבות בדיוק אותו הדבר. מכניסים לתנור שחומם מראש ל - 180 מעלות, למשך כארבעים דקות. מוציאים מהתנור, מפזרים למעלה את הגבינה הצהובה ומחזירים לתנור למשך 20 דקות נוספות, או עד שהגבינה מותכת ומבעבעת. ומאיפה בכלל למדו המאורים באיי האוקיינוס השקט להכין מוסאקה ים תיכונית? חזרה לכל גן הירק
|
